מדד ג׳יני

הנתון הרשמי המעודכן הוא 0.349, מסקר הוצאות משק הבית 2023 של הלמ"ס שפורסם בינואר 2026, והוא מחושב על ההכנסה הכספית נטו. לשם השוואה, טווח מדינות ה-OECD בנתוני 2022 נע בין כ-0.28 לכ-0.45 על ההכנסה הפנויה. באותו סקר, העשירון העליון מחזיק ב-22.1% מההכנסה הכספית נטו והעשירון התחתון ב-2.6%.

הסולם נע מ-0 (שוויון מוחלט, כולם מרוויחים אותו דבר) עד 1 (אי-שוויון מוחלט, אדם אחד מחזיק בכל ההכנסה). ברוב המדינות המפותחות הטווח הוא 0.25 עד 0.45. הבדל של 0.05 יכול להיות משמעותי מאוד. חשוב לשים לב אם המדד מחושב לפני מיסים והעברות (Gini bruto) או אחריהם (Gini neto). בישראל, הפער בין השניים גדול, מה שמעיד על מערכת רווחה פעילה שמצמצמת פערים.

אי-שוויון חריג מייצר לחץ ציבורי לשינויי מדיניות, ושינוי במדרגות המס, בשיעור מס רווחי ההון או בהיקף הקצבאות משנה ישירות את ההכנסה הפנויה ואת רווחי החברות. מצד שני, ריכוז הכנסות אצל מעטים מחליש את הצריכה הפרטית, מפני ששיעור הצריכה מתוך ההכנסה יורד ככל שההכנסה עולה. חברות שתלויות בצריכה מקומית רגישות לכך יותר מחברות יצוא.

המקור הרשמי הוא סקר הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמפרסם את המדד לצד נתוני ההכנסה וההוצאה של משקי הבית. בסקר 2023 המדד עמד על 0.349. כדי לזהות מגמה יש להשוות בין מחזורי סקר עוקבים ולוודא שמדובר באותו בסיס חישוב, ולא בין מדד לפני מסים והעברות למדד אחריהם.

מדד ג׳יני הוא מספר יחיד שמקבץ את כל ההתפלגות, ולכן הוא מסווה דפוסים שונים. שתי מדינות עם אותו ג׳יני יכולות להיות שונות לגמרי: באחת עניים מאוד ומעמד ביניים חזק, בשנייה פערים מתונים לאורך כל הסולם. מדדים משלימים: עקומת לורנץ (תמונה ויזואלית מלאה), מדד פלמה (יחס 10% העליונים ל-40% התחתונים), ומדד עוני יחסי. בישראל, כדאי לעקוב גם אחרי מקדם העשירונים שמפרסמת הלמ"ס.

מדד ג׳יני שמתפרסם בדרך כלל מתייחס להכנסות, אך ניתן לחשב אותו גם על חלוקת העושר (נכסים). אי-השוויון בעושר גבוה בהרבה מאי-השוויון בהכנסות בכל מדינה. בישראל, הבעלות על דירות מגורים (שמהוות נתח גדול מהעושר של משק בית) מעצימה את הפערים. משפחות שרכשו דירה בשנות ה-90 נהנות מעליית ערך עצומה, בעוד דורות צעירים מתקשים להיכנס לשוק הדיור. מדד ג׳יני על עושר היה מגלה תמונה קשה יותר.