יחס סיכון-סיכוי
איור: חישוב יחס סיכון-סיכוי, המרחק לסטופ-לוס מול המרחק ליעד הרווח
המדד שמאפשר להפסיד ברוב העסקאות ועדיין להיות רווחי בסוף החודש
בקצרה
יחס סיכון-סיכוי (Risk/Reward Ratio, או R:R) הוא היחס בין הסכום שהסוחר מסתכן להפסיד בעסקה (המרחק מנקודת הכניסה לסטופ-לוס) לבין הסכום שהוא מצפה להרוויח (המרחק מנקודת הכניסה לטייק פרופיט). זהו הכלי המרכזי להערכת כדאיות עסקה לפני הכניסה אליה, ומהווה את עמוד השדרה של כל תוכנית מסחר מקצועית.1
הרעיון פשוט אך עוצמתי: אם בכל עסקה אתם מסתכנים ב-1,000 ש"ח (סטופ-לוס) ומכוונים ל-3,000 ש"ח רווח (טייק פרופיט), יחס הסיכון-סיכוי שלכם הוא 1:3. במילים אחרות, אתם צריכים לצדוק רק בעסקה אחת מתוך שלוש כדי לצאת באפס, וכל עסקה מוצלחת מעבר לכך היא רווח נקי. בפועל, רוב הסוחרים הרווחיים צודקים ב-40%-55% מהעסקאות, ולכן יחס R:R של 1:2 ומעלה מבטיח רווחיות לאורך זמן.
איך מחשבים יחס סיכון-סיכוי?
דוגמה מעשית מבורסת תל אביב
מניית לאומי נסחרת ב-34 ש"ח. אתם מזהים הזדמנות קנייה ומגדירים:
נקודת כניסה: 34 ש"ח | סטופ-לוס: 33 ש"ח (סיכון: 1 ש"ח למניה) | טייק פרופיט: 37 ש"ח (סיכוי: 3 ש"ח למניה)
יחס R:R = 1:3, עסקה איכותית. גם אם רק שליש מהעסקאות שלכם מצליחות ביחס כזה, אתם רווחיים.
- יחס 1:1 (שווה): דורש אחוז הצלחה של מעל 50% כדי להיות רווחי (אחרי עמלות). מתאים לאסטרטגיות עם שיעור זכייה גבוה כמו סקאלפינג.
- יחס 1:2: הסטנדרט המקובל. דורש אחוז הצלחה של כ-35% ומעלה כדי להיות רווחי. מאזן טוב בין סבלנות לתדירות עסקאות.
- יחס 1:3 ומעלה: אידיאלי, אך דורש סבלנות רבה, יעדי רווח רחוקים מתגשמים לעיתים רחוקות יותר. מתאים למסחר פוזיציה ומסחר סווינג.
הטעויות הנפוצות
הטעות הגדולה ביותר שסוחרים ישראליים עושים היא הזזת הסטופ-לוס לאחר הכניסה לעסקה.2 כאשר המניה יורדת לכיוון הסטופ, הפחד "לממש הפסד" גורם לסוחר להרחיק את הסטופ, מה שהורס את יחס הסיכון-סיכוי ואת כל התוכנית. באופן דומה, סוחרים רבים סוגרים את הפוזיציה ברווח קטן (לפני שה-TP מגיע) מפחד שהרווח ייעלם, ובכך מקטינים את ה-Reward בלי להקטין את ה-Risk.
כלל ברזל: קבעו את הסטופ-לוס ואת הטייק פרופיט לפני הכניסה לעסקה, ואל תשנו אותם לאחר מכן (למעט הזזת הסטופ לנקודת Break Even אחרי שהעסקה בכיוון שלכם). חישוב R:R הוא מה שהופך מסחר מ"הימור" ל"עסק" עם תוחלת חיובית.
סיכום
יחס סיכון-סיכוי הוא הכלי הפשוט ביותר שמפריד בין סוחרים ממושמעים לסוחרים שמהמרים. לפני כל עסקה, שאלו את עצמכם: "כמה אני מסתכן וכמה אני יכול להרוויח?" אם התשובה אינה לפחות 1:2, עדיף לדלג על העסקה ולחכות להזדמנות טובה יותר.
בהחלט, אם כי היישום שונה. סוחר קצר טווח קובע סטופ-לוס וטייק פרופיט לכל עסקה. משקיע ארוך טווח מחשב יחס R:R ברמת ההשקעה: מה התשואה הצפויה לעומת הסיכון להפסד. אם מניה נסחרת ב-100 שקלים, האנליסט מעריך שווי הוגן של 150, והסיכון לירידה לאזור 80, היחס הוא 1:2.5. גם בלי סטופ-לוס טכני, המשקיע צריך לשאול: האם הפוטנציאל מצדיק את הסיכון? אם לא, עדיף לחפש השקעה אחרת.
שניהם יכולים להיות רווחיים, השאלה היא מה מתאים לאופי שלכם. יחס 1:3 עם 35% הצלחה דורש סבלנות רבה, כי אתם מפסידים ברוב העסקאות ומרוויחים בגדול מדי פעם. יחס 1:1.5 עם 55% הצלחה נותן תחושת הצלחה שוטפת אבל דורש משמעת חזקה כי כל טעות "שורפת" כמה עסקאות מוצלחות. מתמטית, התוחלת (Expectancy) היא מה שקובע. מבחינה פסיכולוגית, בחרו את הגישה שתצליחו לעמוד בה לאורך זמן.
שלוש גישות נפוצות: ראשית, סטופ טכני שמתבסס על רמות תמיכה. מקמו את הסטופ מתחת לתמיכה ברורה (שפל אחרון, ממוצע נע, קו מגמה). שנית, סטופ באחוזים קבועים, למשל 3%-5% מתחת למחיר הכניסה. שלישית, סטופ מבוסס תנודתיות (ATR) שמתחשב בתנודתיות הספציפית של המניה. בבורסת תל אביב, שימו לב שמניות קטנות יותר (small cap) דורשות סטופ רחב יותר בגלל מרווחי קנייה-מכירה גדולים יותר.
הסיבה היא פסיכולוגית: הכאב מהפסד חזק פי שניים מההנאה מרווח (Loss Aversion). כשהמניה מתקרבת לסטופ, הפחד לממש הפסד גורם לסוחר להרחיק את הסטופ ולקוות ש"זה עוד יחזור". הפתרון הוא אוטומציה: הגדירו פקודת סטופ-לוס במערכת הברוקר מיד עם הכניסה לעסקה, לפני שהרגשות מתערבים. אם אתם לא מצליחים לעמוד בכללים, הקטינו את גודל הפוזיציה עד שההפסד לא כואב.
הנוסחה פשוטה: (אחוז הצלחה x רווח ממוצע) - (אחוז כישלון x הפסד ממוצע). לדוגמה, אם 40% מהעסקאות שלכם מצליחות עם רווח ממוצע של 3,000 שקלים, ו-60% נכשלות עם הפסד ממוצע של 1,000 שקלים, התוחלת היא: (0.4 x 3,000) - (0.6 x 1,000) = 1,200 - 600 = 600 שקלים לעסקה. תוחלת חיובית אומרת שהמערכת רווחית לאורך זמן. כדי לחשב את זה, תעדו לפחות 30 עסקאות אחרונות.
לא בהכרח. יחס 1:1 דורש אחוז הצלחה של מעל 50% כדי להיות רווחי (בלי עמלות, בפועל צריך יותר). אסטרטגיות כמו סקאלפינג בשוק נזיל יכולות להשיג 60%-70% הצלחה עם יחס 1:1. סוחרי אופציות שמוכרים פרמיות גם עובדים ביחסים נמוכים אבל עם Win Rate גבוה. הבעיה ביחס 1:1 היא שכל ירידה באחוז ההצלחה, גם זמנית, הופכת את המערכת להפסדית. יחס 1:2 ומעלה נותן שוליים בטחוניים גדולים יותר.
מושגי מפתח
טיפ
סוחרים מקצועיים שואפים ליחס סיכון-תגמול של לפחות 1:2 (מוכנים להפסיד 1 כדי להרוויח 2). עם יחס כזה, גם אם רק 40% מהעסקאות מצליחות, התיק עדיין רווחי.
- Investopedia, "Risk/Reward Ratio: What It Is and How to Calculate It" investopedia.com ↗ ↩נבדק לאחרונה: 30/04/2026
- Mark Douglas, "Trading in the Zone", Prentice Hall Press penguinrandomhouse.com ↗ ↩נבדק לאחרונה: 30/04/2026
Expectancy (תוחלת)
הרווח הממוצע הצפוי לעסקה, המחושב מאחוז ההצלחה ויחס הסיכון-סיכוי. תוחלת חיובית אומרת שהמערכת רווחית לאורך זמן.
Win Rate (אחוז הצלחה)
שיעור העסקאות הרווחיות מתוך סך העסקאות. יחס R:R גבוה מאפשר רווחיות גם עם Win Rate נמוך של 30%-40%.
מייסד
השקעתי שנים בהייטק ובשוק ההון. ניהלתי בעצמי את הפנסיה, הביטוחים וההשקעות שלי, של המשפחה ושל החברים, ובמקביל אני מוביל קהילת משקיעים פעילה כבר שנים. כל ערך במידע-הון מתורגם ישירות מהחוק והרגולציה לעברית קריאה, כדי שהמסמך הבא שיגיע אליך בדואר יהיה מובן. גם בעשר וחצי בלילה.
תחומי מומחיות