מה חשוב לדעת
- קאהנמן ודיטון (2010) ניתחו מעל 450,000 תשובות ממדד הרווחה של גאלופ ומצאו שהערכת החיים עולה עם הלוגריתם של ההכנסה, בעוד הרווחה הרגשית היומיומית משתטחת סביב הכנסה שנתית של 75,000 דולר.
- קילינגסוורת' (2021) מדד 1,725,994 דיווחים בזמן אמת מ-33,391 עובדים ולא מצא שום השטחה מעל 75,000 דולר, בשיפוע זהה למרוויחים הגבוהים ולנמוכים.
- הניתוח המשותף מ-2023 יישב את הסתירה: ההשטחה קיימת רק אצל 15% הפחות מאושרים, שאצלם העלייה נעצרת סביב 100,000 דולר בשנה, ואילו אצל 30% המאושרים ביותר קצב העלייה מאיץ.
- מכיוון שהקשר לוגריתמי, קובע היחס ולא ההפרש: תוספת של 4,000 ₪ למי שמרוויח 8,000 ₪ נטו שקולה בערך לתוספת של 16,000 ₪ למי שמרוויח 32,000 ₪ נטו.
- ברמת המדינה הוויכוח פתוח: איסטרלין ועמיתיו (2010) לא מצאו עלייה באושר הלאומי לאורך 10 שנים ומעלה, ואילו סטיבנסון וולפרס (2008) מצאו קשר חיובי ברור בין תוצר לנפש לרווחה סובייקטיבית.
הרווחה הרגשית ממשיכה לעלות עם ההכנסה אצל רוב האנשים, וההשטחה שייכת ל-15% הפחות מאושרים. מה מצאו קאהנמן ודיטון, קילינגסוורת ופרדוקס איסטרלין.
המחקר לא אומר שכסף לא קונה אושר, וגם לא שהוא קונה אותו בלי הגבלה. שלושה מאמרים שהתפרסמו בכתב העת PNAS, שניים מהם סותרים זה את זה והשלישי מיישב ביניהם, מגיעים יחד לתמונה אחת: אצל רוב האנשים הרווחה הרגשית ממשיכה לעלות עם ההכנסה גם בשכבות הגבוהות, וההשטחה המפורסמת שייכת בעיקר למיעוט שסובל ממילא.3
זו לא קלישאה ולא הבטחה הפוכה, אלא שאלה אמפירית שנמדדה על מיליוני דיווחים. התשובה תלויה בשלושה דברים: מה בדיוק מודדים, את מי מודדים, ובאיזו סקאלה קוראים את המספרים. השורות הבאות עוברות על הראיות לפי סדר פרסומן, כולל המקומות שבהם החוקרים עדיין חלוקים.
מה בכלל נמדד כשמודדים אושר?
מודדים שני דברים שונים לגמרי, ולכן אפשר לקבל שתי תשובות סותרות מאותו סקר. רווחה רגשית (emotional well-being) היא התדירות והעוצמה של החוויות הרגשיות ביום-יום: כמה שמחה, מתח, כעס או דאגה הרגשתם אתמול. הערכת חיים (life evaluation) היא שיפוט רפלקטיבי: כשעוצרים אדם ומבקשים ממנו לדרג את חייו על סולם, מה הוא עונה.1
ההבחנה הזאת אינה סמנטית. קאהנמן ודיטון מצאו שהכנסה והשכלה קשורות חזק יותר להערכת החיים, בעוד שבריאות, בדידות, טיפול בבן משפחה ועישון מנבאים חזק יותר את הרגשות היומיומיים.1 שני משתנים שונים, שני מנגנונים שונים, ושתי עקומות שונות.
שני סוגי אושר, לא אחד
כשמישהו אומר לכם "מחקרים מראים שכסף לא קונה אושר", השאלה הראשונה היא איזה משני הדברים הוא מתכוון. הטענה על השטחה נאמרה על הרווחה הרגשית היומיומית בלבד. על הערכת החיים, אפילו המאמר שהשיק את הסיפור הזה מצא עלייה יציבה שלא נעצרת.1
מאיפה הגיע הסף המפורסם של 75,000 דולר?
הסף הגיע ממאמר אחד משנת 2010, והוא חל רק על אחד משני סוגי האושר. דניאל קאהנמן ואנגוס דיטון ניתחו יותר מ-450,000 תשובות ממדד הרווחה של גאלופ בארצות הברית, ומצאו שהערכת החיים ממשיכה לעלות באופן יציב עם הלוגריתם של ההכנסה, בעוד שהרווחה הרגשית מפסיקה להשתפר סביב הכנסה שנתית של 75,000 דולר.1
המשפט שנתפס בתקשורת, שהכנסה גבוהה קונה שביעות רצון מהחיים אבל לא אושר, הוא ניסוח נאמן למאמר. הבעיה היא שהוא צוטט כאילו נאמר על כל האוכלוסייה ועל כל מדדי הרווחה, ולא על חצי אחד מהתמונה אצל אמריקאים, בדולרים של אותה שנה.
למה מחקר מ-2021 הגיע למסקנה הפוכה?
כי הוא מדד את הרגש בזמן אמת ולא מהזיכרון, ועל מדגם גדול בהרבה. מתיו קילינגסוורת' אסף 1,725,994 דיווחים מ-33,391 עובדים אמריקאים בשיטת דגימת חוויה, כלומר התראה אקראית בטלפון ששואלת "איך אתה מרגיש עכשיו". התוצאה: גם הרווחה החווייתית וגם הערכת החיים עלו באופן ליניארי עם הלוגריתם של ההכנסה, בשיפוע זהה למרוויחים הגבוהים ולנמוכים, בלי שום עדות להשטחה מעל 75,000 דולר בשנה.2
איך יישבו בין שני המחקרים הסותרים?
בשיתוף פעולה יריב: במקום להמשיך להתווכח בכתבי עת, קילינגסוורת', קאהנמן ומלרס ניתחו יחד את אותם נתונים ופרסמו ב-2023 מאמר משותף בשם "הכנסה ורווחה רגשית: סתירה שיושבה". 3 המסקנה שלהם אינה פשרה בין שתי העמדות אלא ממצא שלישי: השאלה אם האושר מפסיק לעלות תלויה בשאלה על מי מדברים.
- אצל 15% הפחות מאושרים באוכלוסייה, האושר עולה מהר בטווח ההכנסות הנמוך ונעצר בחדות סביב 100,000 דולר° בשנה.3
- אצל 30% המאושרים ביותר, האושר ממשיך לעלות עם הלוגריתם של ההכנסה, ואף מאיץ מעבר לאותה נקודה.3
- הכשל בניתוח המקורי היה טכני: אפקט תקרה בסולם המדידה, והנחה שגויה שהתפלגות האושר אחידה לאורך סולם ההכנסה.3
במילים אחרות, ההשטחה קיימת, אבל היא אינה תכונה של הכסף אלא תכונה של קבוצה. כסף נוסף מקל מאוד על מצוקה בטווח ההכנסה הנמוך, ומפסיק להקל כשמקור המצוקה אינו כסף.3
| המחקר | מה נמדד | מדגם | מה נמצא |
|---|---|---|---|
| קאהנמן ודיטון, 2010 | הערכת חיים ורווחה רגשית, בדיווח על היום שחלף | מעל 450,000 תשובות במדד גאלופ | הערכת החיים עולה עם לוג ההכנסה, הרווחה הרגשית משתטחת סביב 75,000 דולר1 |
| קילינגסוורת', 2021 | רווחה חווייתית בזמן אמת, דגימת חוויה | 1,725,994 דיווחים מ-33,391 עובדים | שתי המדידות עולות ליניארית עם לוג ההכנסה, בלי השטחה2 |
| קילינגסוורת', קאהנמן ומלרס, 2023 | ניתוח משותף של אותם נתונים | שיתוף פעולה יריב בין שני הצדדים | ההשטחה קיימת אצל 15% הפחות מאושרים, אצל 30% המאושרים העלייה מאיצה3 |
מה המשמעות של "עולה עם הלוגריתם של ההכנסה"?
המשמעות היא שקובע היחס ולא ההפרש: כל הכפלה של ההכנסה מוסיפה בערך את אותו צעד ברווחה.2 זו הנקודה המעשית החשובה ביותר בכל הספרות הזאת, והיא גם זו שהכי קל לפספס. תוספת של 2,000 ₪ בחודש למי שמרוויח 6,000 ₪ נטו אינה אותו דבר כמו תוספת של 2,000 ₪ למי שמרוויח 40,000 ₪ נטו, גם אם על הנייר מדובר באותו סכום בדיוק.
אותה העלאה, שני עולמות
שני עובדים מקבלים העלאה זהה של 4,000 ₪ נטו בחודש. הראשון עלה מ-8,000 ₪ ל-12,000 ₪, כלומר קפיצה של 50%. השני עלה מ-32,000 ₪ ל-36,000 ₪, כלומר 12.5%.
לפי הצורה הלוגריתמית שהמחקרים מוצאים, הצעד ברווחה של הראשון גדול בערך פי שלושה וחצי מזה של השני, למרות שהשקל הנוסף זהה.2 כדי שהשני יקבל את אותו צעד, הוא היה צריך העלאה של 16,000 ₪.
הטבלה הבאה היא אילוסטרציה אריתמטית של אותה צורה, ולא נתון אמפירי ישראלי. כל שורה מייצגת את אותו צעד ברווחה, ומראה כמה שקלים הוא עולה בכל רמת הכנסה:
| הכנסה חודשית נטו | ההכפלה הבאה | תוספת נדרשת בשקלים |
|---|---|---|
| 8,000 ₪ | 16,000 ₪ | 8,000 ₪ |
| 16,000 ₪ | 32,000 ₪ | 16,000 ₪ |
| 32,000 ₪ | 64,000 ₪ | 32,000 ₪ |
אם מדינות מתעשרות, למה האושר הלאומי לא עולה?
זו שאלה נפרדת מהשאלה האישית, ועליה אין הסכמה. ריצ'רד איסטרלין ועמיתיו הראו ב-2010 שלאורך תקופות של עשר שנים ומעלה, האושר הממוצע במדינה אינו עולה כשההכנסה הלאומית עולה, וזאת במדינות מתפתחות, במדינות מזרח אירופה שעברו מעבר כלכלי ובקבוצה רחבה של מדינות מפותחות. בטווח הקצר, לעומת זאת, האושר כן נע עם המחזור הכלכלי: יורד בהתכווצות ועולה בהתרחבות.4
בטסי סטיבנסון וג'סטין וולפרס חלקו על כך. בעבודה מ-2008 הם מצאו קשר חיובי ברור בין רמת הרווחה הסובייקטיבית הממוצעת לבין התוצר המקומי הגולמי לנפש בהשוואה בין מדינות, בלי עדות לסף עושר שמעליו הכסף מפסיק להשפיע.5 איסטרלין ועמיתיו השיבו שביקורות מסוג זה מערבבות בין דינמיקה קצרת טווח לארוכת טווח, או נשענות על ארטיפקטים סטטיסטיים.4
| העמדה | מה נבדק | המסקנה |
|---|---|---|
| איסטרלין ועמיתיו, 2010 | שינוי באושר מול שינוי בהכנסה בתוך מדינה, על פני 10 שנים ומעלה | לאורך זמן, האושר הלאומי אינו עולה עם ההכנסה הלאומית4 |
| סטיבנסון וולפרס, 2008 | רמת הרווחה הסובייקטיבית מול תוצר לנפש, בין מדינות ובתוכן | קשר חיובי ברור, בלי סף עושר שמעליו הקשר נעלם5 |
מה ההבדל בין הכנסה מוחלטת להכנסה יחסית?
הכנסה מוחלטת היא כמה שקלים נכנסים לחשבון שלכם, הכנסה יחסית היא כמה נכנסים לחשבון של השכנים. ארזו לוטמר בדק את זה ומצא שגם בפיקוח על ההכנסה של האדם עצמו, הכנסה גבוהה יותר של השכנים נקשרת לרמות נמוכות יותר של אושר מדווח.6 ההסבר שהוא מציע: העדפות של אנשים תלויות בצריכה יחסית, לא רק בצריכה מוחלטת.
המשמעות המעשית פשוטה ולא נוחה: אותה משכורת בדיוק יכולה להרגיש כמו הצלחה או ככישלון, תלוי במי שיושב לידכם במשרד או גר מולכם ברחוב. סטיבנסון וולפרס, לעומת זאת, הגיעו למסקנה שהשפעת ההכנסה היחסית מוגבלת יותר ממה שנהוג להניח.5 גם כאן אין הכרעה נקייה.
בדיקת ידע
לפי הניתוח המשותף מ-2023, אצל מי האושר מפסיק לעלות עם ההכנסה?
מה כן שורד מכל הוויכוח הזה?
שלוש מסקנות עומדות גם אחרי שמנכים את המחלוקות:
- הצורה לוגריתמית. העלאה נמדדת באחוזים, לא בשקלים. זו הסיבה שקפיצת שכר של 30% בתחילת הקריירה מרגישה אחרת לגמרי מאותה תוספת שקלית בשיא הקריירה.2
- ההשטחה שייכת לקבוצה, לא לסכום. בטווח ההכנסה הנמוך הכסף מקל על מצוקה בעוצמה גבוהה, ומעליו הוא מפסיק להיות התשובה לבעיה שאינה כספית.3
- גם האופן שבו מוציאים נמדד. מחקר שכלל ניסוי אקראי מבוקר מצא שנבדקים שהוקצו להוציא כסף לטובת אחרים דיווחו על עלייה גדולה יותר באושר מנבדקים שהתבקשו להוציא על עצמם.7
מה המחקר הזה לא אומר
- הסכומים בדולרים הם אמריקאיים ומשנים ספציפיות. אין באף אחד מהמאמרים האלה סף שקלי ישראלי, והמרה נאיבית שלהם לשקלים מתעלמת ממחירים, ממיסוי ומרשת ביטחון שונים.
- מתאם אינו סיבתיות. רוב הראיות כאן הן סקרים, שאינם מוכיחים שהעלאה תגרום לאושר. הראיה הניסויית היחידה בסקירה הזאת היא ניסוי ההוצאה לטובת אחרים.7
- ממוצעים מסתירים שונות אישית עצומה. הממצא שנכון ל-15% הפחות מאושרים אינו נכון ל-30% המאושרים ביותר, ולהפך.3
סיכום
הקריאה הישרה של הראיות היא לא "כסף לא קונה אושר" ולא "יותר כסף תמיד טוב", אלא משהו שלישי: כסף קונה הרבה מאוד בטווח שבו הוא פותר מצוקה, וממשיך לקנות אחר כך בקצב שהולך ומתמתן ביחס לשקל, כי מה שנמדד הוא היחס. מי שרוצה להסיק מכאן מסקנה מעשית אחת, זו ההסתכלות על שיעור הצמיחה של ההכנסה ועל מה שהיא קונה בפועל, ולא על הסכום המוחלט בסוף החודש.
שלושה מאמרים בכתב העת PNAS מרכיבים את התשובה. קאהנמן ודיטון (2010) מצאו שהערכת החיים עולה עם הלוגריתם של ההכנסה, בעוד הרווחה הרגשית היומיומית משתטחת סביב הכנסה שנתית של 75,000 דולר. קילינגסוורת' (2021) מדד 1,725,994 דיווחים בזמן אמת מ-33,391 עובדים ולא מצא כל השטחה. הניתוח המשותף שלהם עם ברברה מלרס (2023) יישב את הסתירה: ההשטחה קיימת רק אצל 15% הפחות מאושרים באוכלוסייה, שאצלם העלייה נעצרת סביב 100,000 דולר בשנה, ואילו אצל 30% המאושרים ביותר קצב העלייה עם לוג ההכנסה דווקא מאיץ. מכיוון שהקשר לוגריתמי, מה שקובע הוא היחס ולא ההפרש: כל הכפלה של ההכנסה מוסיפה בערך את אותו צעד ברווחה.
התשובה תלויה במי מדובר. הניתוח המשותף מ-2023 מצא שאצל רוב האנשים הרווחה הרגשית ממשיכה לעלות עם הלוגריתם של ההכנסה, ואצל 30% המאושרים ביותר קצב העלייה אף מאיץ. ההשטחה שדובר עליה בעבר קיימת בעיקר אצל 15% הפחות מאושרים באוכלוסייה, שאצלם העלייה נעצרת סביב 100,000 דולר בשנה.
הוא הגיע ממאמר של קאהנמן ודיטון משנת 2010, שניתח יותר מ-450,000 תשובות ממדד הרווחה של גאלופ בארצות הברית. הסף חל רק על הרווחה הרגשית היומיומית ולא על הערכת החיים, והוא נקוב בדולרים של אותה שנה. הניתוח המשותף מ-2023 הראה שההשטחה נבעה בין היתר מאפקט תקרה בסולם המדידה ומהנחה שגויה על אחידות התפלגות האושר.
רווחה רגשית היא התדירות והעוצמה של הרגשות ביום-יום, כלומר כמה שמחה, מתח, כעס או דאגה חוויתם אתמול. הערכת חיים היא שיפוט רפלקטיבי, שבו אדם עוצר ומדרג את חייו על סולם. קאהנמן ודיטון מצאו שהכנסה והשכלה קשורות חזק יותר להערכת החיים, ואילו בריאות, בדידות ועישון מנבאים חזק יותר את הרגשות היומיומיים.
זה אומר שמה שקובע הוא היחס ולא ההפרש, כלומר כל הכפלה של ההכנסה מוסיפה בערך את אותו צעד ברווחה. תוספת של 4,000 ₪ למי שמרוויח 8,000 ₪ נטו היא קפיצה של 50%, ואילו אותה תוספת בדיוק למי שמרוויח 32,000 ₪ היא 12.5% בלבד. כדי לקבל את אותו צעד, הוא היה זקוק לתוספת של 16,000 ₪.
זו הטענה שלאורך תקופות של עשר שנים ומעלה, האושר הממוצע במדינה אינו עולה כשההכנסה הלאומית עולה, אף שבטווח הקצר האושר כן נע עם המחזור הכלכלי. איסטרלין ועמיתיו הראו זאת ב-2010 על מדינות מתפתחות, מדינות מזרח אירופה ומדינות מפותחות. סטיבנסון וולפרס חלקו על כך ומצאו קשר חיובי ברור בין תוצר לנפש לרווחה סובייקטיבית.
לפי עבודתו של ארזו לוטמר, כן. גם בפיקוח על ההכנסה של האדם עצמו, הכנסה גבוהה יותר של השכנים נקשרה לרמות נמוכות יותר של אושר מדווח, ממצא שמצביע על העדפות התלויות בצריכה יחסית ולא רק מוחלטת. סטיבנסון וולפרס, לעומת זאת, סברו שהשפעת ההכנסה היחסית מוגבלת יותר ממה שנהוג להניח.
מחקר שפורסם בכתב העת Science בשנת 2008 בדק זאת בשלוש שיטות משלימות, כולל ניסוי אקראי מבוקר. נבדקים שהוקצו באקראי להוציא כסף לטובת אחרים דיווחו על עלייה גדולה יותר באושר מנבדקים שהתבקשו להוציא על עצמם. זו אחת הראיות הניסוייות הבודדות בתחום, ולא עוד מתאם מסקר.
לא באופן ישיר. הסכומים שמופיעים במחקרים האלה הם דולרים אמריקאיים בשנים ספציפיות, והם משקפים מחירים, מיסוי ורשת ביטחון אמריקאיים. מה שכן עובר בין מדינות הוא הצורה של הקשר, כלומר העלייה עם הלוגריתם של ההכנסה ולא נקודת סף מספרית. כל תרגום ישיר של 75,000 או 100,000 דולר לשקלים הוא המצאה.
- Kahneman D., Deaton A. – High income improves evaluation of life but not emotional well-being, PNAS 107(38): 16489-16493(2010) doi.org ↗ ↩
- Killingsworth M.A. – Experienced well-being rises with income, even above $75,000 per year, PNAS 118(4): e2016976118(2021) doi.org ↗ ↩
- Killingsworth M.A., Kahneman D., Mellers B. – Income and emotional well-being: A conflict resolved, PNAS 120(10): e2208661120(2023) doi.org ↗ ↩
- Easterlin R.A. et al. – The happiness-income paradox revisited, PNAS 107(52): 22463-22468(2010) doi.org ↗ ↩
- Stevenson B., Wolfers J. – Economic Growth and Subjective Well-Being: Reassessing the Easterlin Paradox, NBER Working Paper 14282(2008) nber.org ↗ ↩
- Luttmer E.F.P. – Neighbors as Negatives: Relative Earnings and Well-Being, NBER Working Paper 10667(2004) nber.org ↗ ↩
- Dunn E.W., Aknin L.B., Norton M.I. – Spending money on others promotes happiness, Science 319(5870): 1687-1688(2008) doi.org ↗ ↩