מה חשוב לדעת
- הערכת שווי יחסית בוחנת אם חברה זולה או יקרה ביחס לחברות דומות באותו סקטור, במקום לחשב את השווי הפנימי מאפס כמו ב-DCF.
- הכלי המרכזי הוא מכפילים: P/E מתאים לחברות רווחיות ויציבות, P/B לבנקים וביטוח, EV/EBITDA להשוואה בין חברות עם מבנה חוב שונה, ו-P/S לחברות צמיחה שטרם רווחיות.
- התהליך כולל חמישה שלבים: בחירת קבוצת השוואה דומה, חישוב המכפילים, חישוב חציון הקבוצה, השוואה ובדיקת סטייה, והסבר הפער. החציון עדיף על ממוצע כי אינו מושפע מערכים קיצוניים.
- מכפיל נמוך אינו בהכרח מציאה: ב"מלכודת ערך" השוק מתמחר ירידה עתידית ברווחים, ולכן צריך לבדוק את הצמיחה והרווחיות העתידית ולהבין למה החברה נסחרת במכפיל שונה מהמתחרות.
איך להשוות חברות באותו סקטור באמצעות מכפילים: P/E, P/B, EV/EBITDA ומדדים נוספים
כשאתם שוקלים לקנות דירה, אתם בודקים כמה עולות דירות דומות באותו שכונה. את אותו עיקרון בדיוק משתמשים אנליסטים כדי להעריך שווי של חברות ציבוריות. זוהי הערכת שווי יחסית (Relative Valuation): במקום לחשב את השווי "האמיתי" של חברה מאפס (כמו ב-DCF), משווים אותה לחברות דומות ובודקים אם היא זולה או יקרה ביחס אליהן.
הערכת שווי יחסית מול מוחלטת
בהערכת שווי מוחלטת (Absolute Valuation, למשל DCF), מנסים לחשב את השווי הפנימי של חברה על סמך תזרימי המזומנים העתידיים שלה. זו עבודה מורכבת שדורשת הנחות רבות. בהערכת שווי יחסית, השאלה פשוטה יותר: האם החברה זולה או יקרה ביחס לחברות אחרות באותו סקטור?
הכלי המרכזי: מכפילים (Multiples). מכפיל הוא יחס בין מחיר המניה (או שווי החברה) לבין מדד פיננסי כמו רווח, הון עצמי או מכירות. ככל שהמכפיל נמוך יותר, החברה "זולה" יותר יחסית.
המכפילים המרכזיים
| מכפיל | חישוב | מתאים במיוחד ל... | מגבלה עיקרית |
|---|---|---|---|
| P/E | מחיר מניה / רווח למניה | חברות רווחיות ויציבות | חסר משמעות כשהחברה מפסידה |
| P/B | מחיר מניה / הון עצמי למניה | בנקים, ביטוח, חברות נדל"ן | לא רלוונטי לחברות טכנולוגיה (נכסים לא מוחשיים) |
| EV/EBITDA | שווי פעילות / רווח תפעולי לפני פחת | השוואה בין חברות עם מבנה חוב שונה | מתעלם מהשקעות הון (CapEx) |
| P/S | מחיר מניה / מכירות למניה | חברות צמיחה שטרם רווחיות | מתעלם לחלוטין מרווחיות |
שתי מגבלות בטבלה נראות טכניות, אבל הן נובעות ישירות מכללי החשבונאות ולא מהעדפה של אנליסטים. המונה במכפיל P/E נשען על הרווח למניה, ותקן IAS 33 מחייב חברה להציג רווח למניה בסיסי לצד רווח למניה מדולל, כלומר בהנחה שכל האופציות וניירות הערך ההמירים שלה יומרו למניות. מכפיל שחושב על הרווח הבסיסי בחברה עם תוכנית אופציות רחבה ייראה נמוך מהמכפיל שמתקבל על הרווח המדולל, וההשוואה בין חברות חייבת להיעשות על אותו בסיס.4
בצד המכנה של P/B: תקן IAS 38 קובע שמותגים, כותרות עיתונים, רשימות לקוחות ופריטים דומים שנוצרו בתוך החברה עצמה אינם מוכרים כנכס בלתי מוחשי, ושהוצאות בשלב המחקר נזקפות כהוצאה שוטפת ולא מהוונות לנכס. גם מוניטין שנוצר פנימית אינו מוכר. משמעות הדבר היא שההון העצמי החשבונאי של חברה שכל שוויה נשען על מותג, על קוד ועל בסיס לקוחות מדווח בחסר באופן שיטתי, ולכן מכפיל P/B גבוה אצלה אינו בהכרח סימן ליוקר, אלא לעיתים רק סימן לכך שהנכס העיקרי שלה מעולם לא נרשם במאזן.5
איזה מכפיל לבחור?
אין מכפיל אחד שמתאים לכל סקטור. בבנקים, P/B הוא המלך. בתעשייה, EV/EBITDA שולט. בטכנולוגיה, P/S נפוץ לחברות צמיחה ו-P/E לחברות בשלות. הכלל: השתמשו במכפיל שהאנליסטים בסקטור הספציפי משתמשים בו.
למה אותו מכפיל נראה שונה בסקטורים שונים?
אין "מכפיל נכון" אוניברסלי. סקטורים עם צמיחה מהירה ורווחיות עתידית צפויה נסחרים בדרך כלל במכפיל P/E גבוה, ואילו סקטורים בשלים ויציבים נסחרים במכפיל נמוך יותר. לכן השוואת מכפיל של חברת טכנולוגיה למכפיל של חברת שירותים ציבוריים חסרת משמעות: כל אחת נמדדת מול הנורמה של הסקטור שלה, לא מול השוק כולו. האיור שלהלן ממחיש את סדרי הגודל הטיפוסיים של מכפיל P/E בין קבוצות סקטורים.
סדר גודל טיפוסי של מכפיל P/E לפי אופי הסקטור (המחשה)
איור מושגי בלבד, לא חיזוי ולא נתוני שוק בפועל. הערכים ממחישים בלבד את סדר הגודל היחסי של מכפיל P/E בין קבוצות סקטורים ואינם משקפים חברה מסוימת או מדד בזמן נתון. מכפילים בפועל משתנים תדיר לפי תנאי השוק, הריבית ותחזיות הצמיחה.
הפער הזה איננו רק תיאורטי, והוא נמדד גם במאגרי נתונים ציבוריים. במאגר המכפילים הענפיים של אסוואת דמודרן מאוניברסיטת ניו יורק, בנתונים לינואר 2026, מכפיל המכירות (P/S) הענפי בתעופה עמד על 0.58, בעוד שבענף המחשבים והציוד ההיקפי הוא עמד על 6.43. מדובר בפער של יותר מפי עשרה בין שני סקטורים באותו שוק ובאותו יום מסחר, ולכן מספר בודד כמו "מכפיל מכירות 3" חסר משמעות עד שיודעים מול איזו קבוצה הוא נמדד.6
אותו מאגר חושף גם משהו עמוק יותר ממכפילים גבוהים או נמוכים: בסקטורים מסוימים ל-P/E פשוט אין מכנה. בנתוני ינואר 2026, בענף שירותים ציבוריים כללי נספרו 14 חברות ואף אחת מהן לא הייתה מפסידה (0.00%), כשהמכפיל הנוכחי עומד על 21.03 ומכפיל ה-Forward על 18.13. בענף התוכנה, לעומת זאת, נספרו 309 חברות ו-70.23% מהן הפסידו כסף בשנה החולפת, והמכפיל הנוכחי הגיע ל-122.49 מול 79.17 ב-Trailing ו-34.13 ב-Forward. בשוק האמריקאי כולו, מתוך 5,994 חברות, 57.16% היו מפסידות. המשמעות המעשית: כשרוב הקבוצה מפסידה, חציון ה-P/E מחושב על מיעוט החברות הרווחיות בלבד, והוא מתאר קבוצה אחרת מזו שחשבתם שאתם משווים אליה. זו בדיוק הנקודה שבה עוברים ל-P/S או ל-EV/EBITDA, לא מטעמי אופנה אלא כי המונה של P/E חדל להתקיים אצל חלק גדול מהחברות.10
תהליך עבודה: 5 שלבים להערכת שווי יחסית
שלב 1: בחירת קבוצת השוואה (Peer Group)
זה השלב הקריטי ביותר. חברות ההשוואה חייבות להיות דומות מבחינת: סקטור, גודל, שלב מחזור חיים, גיאוגרפיה ומודל עסקי. השוואה בין חברת ביטוח לחברת טכנולוגיה חסרת משמעות.
שלב 2: חישוב המכפילים לכל חברה
חשבו את המכפיל הרלוונטי עבור כל חברה בקבוצה. השתמשו בנתונים עדכניים (TTM – Trailing Twelve Months) או בתחזיות לשנה הקרובה (Forward). הדיווחים המיידיים והתקופתיים של החברות הנסחרות בבורסה בתל אביב מתפרסמים במאי"ה.1 מתוך הדוחות התקופתיים שם שולפים את נתוני הרווח, ההון וההכנסות שמזינים את המכפילים, ותחזיות לשנה הקרובה מגיעות ממקור נפרד, למשל סקירות אנליסטים.
שלב 3: חישוב חציון או ממוצע של הקבוצה
חשבו את החציון (Median) של המכפילים בקבוצה. החציון עדיף על ממוצע כי הוא לא מושפע מערכים קיצוניים. זהו "הנורמה" של הסקטור.
שלב 4: השוואה ובדיקת סטייה
השוו את המכפיל של החברה שאתם בוחנים לחציון. אם הוא נמוך משמעותית, ייתכן שהחברה זולה (או שיש לה בעיה). אם הוא גבוה, ייתכן שהיא יקרה (או שהשוק רואה בה פוטנציאל צמיחה).
שלב 5: הסבר הפער
זה השלב שמפריד בין אנליסט מתחיל למנוסה. מכפיל נמוך לא תמיד אומר "הזדמנות". צריך לשאול: למה השוק מתמחר את החברה בזול? אולי הצמיחה שלה איטית יותר, הרווחיות נמוכה יותר, או שיש סיכון ספציפי.
דוגמה: השוואת שני בנקים באותו שוק
נניח שאנחנו משווים שני בנקים מקומיים בגודל דומה, נקרא להם בנק ראשון ובנק שני, באמצעות מכפיל P/B. אם מכפיל P/B של הבנק הראשון הוא 0.7 ושל השני 0.9, הבנק הראשון נסחר בהנחה של כ-22% ביחס לשני (ביחס להון העצמי). אבל לפני שרצים לקנות, צריך לשאול: האם התשואה על ההון (ROE) של הראשון נמוכה יותר? האם יש חשיפה לסיכון שונה? ההפרש במכפיל הוא נקודת הפתיחה לניתוח, לא התשובה הסופית. את הדוחות הכספיים שמהם נגזרים ההון העצמי והרווח למניה אפשר למשוך ממערכת מאי"ה של הבורסה בתל אביב, שאליה חברות ציבוריות מדווחות את דוחותיהן.9
מתי הערכת שווי יחסית מטעה?
- כל הסקטור מתומחר ביוקר: אם כל חברות הטכנולוגיה נסחרות במכפיל P/E של 50, וחברה אחת נסחרת ב-40, היא "זולה" יחסית אבל עדיין יקרה באופן מוחלט. זה מה שקרה בבועת הדוט-קום ב-2000.2 מחקר של אופק וריצ׳רדסון, שבחן את התנהגות מניות האינטרנט בין ינואר 1998 לנובמבר 2000, תיעד רמת מחירים גבוהה ביחס ליסודות העסקיים והצביע על מגבלת מכירה בחסר כגורם שאפשר לה להימשך: המשקיעים הפסימיים פשוט לא יכלו לתמחר את דעתם לתוך המחיר, כך שהמחיר שיקף בעיקר את האופטימיים. לפי אותו מחקר, הירידה החדה נקשרה לגידול במספר המוכרים עם פקיעת תקופות החסימה (lock-up) של בעלי המניות הוותיקים.8
- הבדלי חשבונאות: חברות שונות עשויות לדווח על הרווחים בצורה שונה (IFRS מול US GAAP, הפרשות שונות). זה מעוות את ההשוואה. הבעיה חריפה במיוחד במכנה של EV/EBITDA, שאינו שורה מוגדרת בתקן אלא חישוב שכל חברה מרכיבה בעצמה. תקן IFRS 18, שנכנס לתוקף לתקופות דיווח שנתיות המתחילות ב-1 בינואר 2027 ומחליף את IAS 1, מטפל בדיוק בכך: הוא מחייב הצגת שני סכומי ביניים מוגדרים בדוח רווח והפסד, רווח תפעולי ורווח לפני מימון ומסים על הכנסה, ומחייב גילוי נפרד של מדדי ביצוע שההנהלה מגדירה בעצמה (MPMs) ואינם מוגדרים בתקני IFRS. עד שהתקן ייושם, שווה לבדוק איך בדיוק כל חברה בקבוצת ההשוואה הגיעה ל-EBITDA שלה לפני שמחלקים בו.11
- אירועים חד-פעמיים: רווח או הפסד חד-פעמי מעוות את מכפיל ה-P/E. השתמשו ברווח מנורמל או במכפיל Forward.
- קבוצת השוואה לא מתאימה: אם בחרתם חברות שונות מדי, ההשוואה תהיה חסרת ערך. חברת SaaS ישראלית לא דומה לחברת תוכנה שמוכרת רישיונות.
מלכודת הערך (Value Trap)
מניה עם מכפיל P/E נמוך במיוחד היא לא תמיד מציאה. לפעמים המכפיל נמוך כי השוק מתמחר ירידה ברווחים בעתיד. אם הרווחים אכן יירדו, המכפיל יעלה בחזרה. זו "מלכודת ערך": מה שנראה זול, עלול להתברר כיקר בדיעבד. תמיד בדקו מה קורה עם הצמיחה והרווחיות העתידית.
טעויות נפוצות להימנע מהן
- שימוש במכפיל אחד בלבד: תמיד השתמשו ב-2-3 מכפילים ובדקו אם הם מצביעים לאותו כיוון
- התעלמות מצמיחה: חברה שצומחת 30% בשנה "ראויה" למכפיל גבוה יותר מחברה שלא צומחת. השתמשו ב-PEG (P/E חלקי שיעור צמיחה) כדי לנרמל
- השוואה בין מדינות: מכפילים בישראל נמוכים בדרך כלל מבארה"ב.3 זה לא אומר שהמניות הישראליות זולות יותר. יש הבדלי פרמיית סיכון, נזילות ומיסוי, ואת הראשון אפשר לכמת: בטבלת פרמיות הסיכון המדינתיות של דמודרן, בעדכון מ-5 בינואר 2026, פרמיית הסיכון המנייתית לישראל עמדה על 6.30% לעומת 4.46% לארה"ב, פער של כ-1.8 נקודות אחוז שנגזר מדירוג האשראי Baa1 של ישראל מול Aa1 של ארה"ב. פרמיית סיכון גבוהה יותר משמעה היוון חד יותר של אותם רווחים עצמם, ולכן מכפיל נמוך יותר גם בלי שהחברה זולה יותר7
- שכחת מבנה ההון: P/E לא מתחשב בחוב. חברה עם חוב כבד עשויה להיראות זולה ב-P/E אבל יקרה ב-EV/EBITDA. תמיד בדקו את שני המכפילים
בדיקת ידע
חברה נסחרת במכפיל P/E נמוך משמעותית מחציון הסקטור שלה. מה המסקנה הנכונה ביותר לפי הכתבה?
מכפיל נמוך יכול לנבוע גם מהזדמנות וגם מבעיה אמיתית שהשוק כבר מתמחר.
מושגי מפתח
מקור הרווח שממנו נגזר המונה במכפיל P/E ובחישוב הרווח למניה.
הרכיב שמכניס EV/EBITDA לתמונה: P/E מתעלם ממנו, ולכן חברה ממונפת יכולה להיראות זולה לשווא.
המזומן שנשאר אחרי השקעות הון, שאותו EV/EBITDA מתעלם ממנו כשמתעלם מ-CapEx.
הפער בין רווח חשבונאי למזומן בפועל, שמסביר למה מכפיל רווח לבדו לא מספיק.
הערכת שווי יחסית (Relative Valuation) בודקת אם מניה זולה או יקרה ביחס לחברות דומות באותו סקטור, בדומה לאופן שבו בודקים מחיר דירה לפי דירות דומות בשכונה. בניגוד להערכת שווי מוחלטת (כמו DCF) שמחשבת את השווי הפנימי מאפס לפי תזרימי מזומנים עתידיים, השיטה היחסית משתמשת במכפילים (יחס בין מחיר המניה או שווי החברה לבין מדד פיננסי כמו רווח, הון עצמי או מכירות). ככל שהמכפיל נמוך יותר, החברה זולה יותר יחסית. המכפילים המרכזיים הם P/E, P/B, EV/EBITDA ו-P/S, וכל אחד מתאים לסוג חברות אחר. התהליך כולל חמישה שלבים: בחירת קבוצת השוואה דומה, חישוב המכפילים, חישוב החציון של הקבוצה, השוואת החברה לחציון, והסבר הפער. הנקודה החשובה: מכפיל נמוך הוא שאלה ולא תשובה. צריך להבין למה החברה נסחרת במכפיל שונה מהמתחרות לפני שמסיקים שזו הזדמנות.
בהערכת שווי מוחלטת (Absolute Valuation, למשל DCF) מנסים לחשב את השווי הפנימי של חברה מאפס על סמך תזרימי המזומנים העתידיים שלה, וזו עבודה מורכבת שדורשת הנחות רבות. בהערכת שווי יחסית השאלה פשוטה יותר: האם החברה זולה או יקרה ביחס לחברות אחרות באותו סקטור. השיטה היחסית משווה את החברה לחברות דומות במקום לחשב את שוויה האמיתי מאפס, והיא הכלי הנפוץ ביותר בעולם ההשקעות כי היא פשוטה ליישום, אינטואיטיבית ומספקת תמונה מהירה.
ארבעת המכפילים המרכזיים: P/E (מחיר מניה חלקי רווח למניה) מתאים לחברות רווחיות ויציבות אך חסר משמעות כשהחברה מפסידה. P/B (מחיר מניה חלקי הון עצמי למניה) מתאים לבנקים, ביטוח ונדל"ן אך לא רלוונטי לחברות טכנולוגיה עם נכסים לא מוחשיים. EV/EBITDA (שווי פעילות חלקי רווח תפעולי לפני פחת) מתאים להשוואה בין חברות עם מבנה חוב שונה אך מתעלם מהשקעות הון (CapEx). P/S (מחיר מניה חלקי מכירות למניה) מתאים לחברות צמיחה שטרם רווחיות אך מתעלם לחלוטין מרווחיות. שתי המגבלות האלה נובעות מכללי חשבונאות ולא מהעדפה: תקן IAS 33 מחייב הצגת רווח למניה בסיסי לצד מדולל, כך שאותה חברה יכולה להיראות זולה או יקרה לפי הבסיס שנבחר, ותקן IAS 38 קובע שמותגים, רשימות לקוחות ומוניטין שנוצרו בתוך החברה אינם מוכרים כנכס ושהוצאות שלב המחקר נזקפות כהוצאה שוטפת, ולכן ההון העצמי של חברת טכנולוגיה מדווח בחסר שיטתי.
אין מכפיל אחד שמתאים לכל סקטור. בבנקים, P/B הוא המכפיל המרכזי. בתעשייה, EV/EBITDA שולט. בטכנולוגיה, P/S נפוץ לחברות צמיחה ו-P/E לחברות בשלות. הכלל המנחה הוא להשתמש במכפיל שהאנליסטים בסקטור הספציפי משתמשים בו. יש לכך גם בסיס מדיד: לפי מאגר המכפילים הענפיים של דמודרן מאוניברסיטת ניו יורק, בנתוני ינואר 2026 אף אחת מ-14 החברות בענף השירותים הציבוריים הכללי לא הייתה מפסידה, בעוד שבענף התוכנה 70.23% מתוך 309 חברות הפסידו כסף בשנה החולפת. כשרוב הקבוצה מפסידה, חציון ה-P/E מחושב על מיעוט החברות הרווחיות בלבד ומתאר קבוצה אחרת מזו שרצו להשוות אליה, ולכן עוברים ל-P/S או ל-EV/EBITDA. כדאי גם להשתמש ב-2-3 מכפילים ולבדוק אם הם מצביעים לאותו כיוון, ולא להסתמך על מכפיל אחד בלבד.
שלב 1: בחירת קבוצת השוואה (Peer Group) של חברות דומות מבחינת סקטור, גודל, שלב מחזור חיים, גיאוגרפיה ומודל עסקי, זהו השלב הקריטי ביותר. שלב 2: חישוב המכפיל הרלוונטי לכל חברה בקבוצה, בעזרת נתונים עדכניים (TTM) או תחזיות (Forward), אתרים כמו Maya של הבורסה בתל אביב מספקים את הנתונים. שלב 3: חישוב החציון (Median) של המכפילים בקבוצה, החציון עדיף על ממוצע כי אינו מושפע מערכים קיצוניים. שלב 4: השוואת מכפיל החברה הנבחנת לחציון. שלב 5: הסבר הפער, כלומר להבין למה השוק מתמחר את החברה כפי שהוא מתמחר אותה.
בשלב חישוב נורמת הסקטור מומלץ לחשב את החציון (Median) של המכפילים בקבוצת ההשוואה ולא את הממוצע, כי החציון אינו מושפע מערכים קיצוניים. כך חברה אחת עם מכפיל חריג מאוד אינה מעוותת את התמונה, והחציון משקף בצורה נאמנה יותר את הנורמה של הסקטור.
מניה עם מכפיל P/E נמוך במיוחד אינה תמיד מציאה. לפעמים המכפיל נמוך כי השוק מתמחר ירידה צפויה ברווחים בעתיד, ואם הרווחים אכן יירדו, המכפיל יעלה בחזרה. זו מלכודת ערך: מה שנראה זול עלול להתברר כיקר בדיעבד. בנוסף, ייתכן שכל הסקטור מתומחר ביוקר, למשל אם כל חברות הטכנולוגיה נסחרות במכפיל P/E של 50 וחברה אחת ב-40, היא זולה יחסית אך עדיין יקרה באופן מוחלט, כפי שקרה בבועת הדוט-קום ב-2000. לכן מכפיל נמוך הוא שאלה ולא תשובה, וכדאי תמיד לבדוק מה קורה עם הצמיחה והרווחיות העתידית.
מכפילים בישראל נמוכים בדרך כלל מבארה"ב, אך זה לא אומר שהמניות הישראליות זולות יותר. ההפרש נובע מהבדלים בפרמיית סיכון, בנזילות ובמיסוי בין השווקים. את פער פרמיית הסיכון אפשר לכמת: בטבלת פרמיות הסיכון המדינתיות של דמודרן מ-5 בינואר 2026, פרמיית הסיכון המנייתית לישראל עמדה על 6.30% לעומת 4.46% לארה"ב, פער של כ-1.8 נקודות אחוז שנגזר מדירוג האשראי Baa1 של ישראל מול Aa1 של ארה"ב. פרמיה גבוהה יותר מהוונת את אותם רווחים בחדות רבה יותר ומולידה מכפיל נמוך יותר. בנוסף, הבדלי חשבונאות (IFRS מול US GAAP, הפרשות שונות) יכולים לעוות השוואה. כדי לנרמל הבדלי צמיחה אפשר להשתמש ב-PEG (P/E חלקי שיעור הצמיחה), שכן חברה שצומחת מהר ראויה למכפיל גבוה יותר מחברה שאינה צומחת.
סיכום
הערכת שווי יחסית היא הכלי הנפוץ ביותר בעולם ההשקעות, ולא בכדי. היא פשוטה ליישום, אינטואיטיבית ומספקת תמונה מהירה. אבל היא רק נקודת פתיחה. מכפיל נמוך הוא שאלה, לא תשובה. השלב החשוב הוא להבין למה החברה נסחרת במכפיל שונה מהמתחרות שלה, ולהחליט אם הפער מוצדק או שזו הזדמנות.
- הבורסה לניירות ערך בתל אביב - מאי"ה, דיווחי חברות: הדיווחים המיידיים והתקופתיים של החברות הנסחרות בבורסה maya.tase.co.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 17/08/2026
- SEC - The Dot-Com Bubble and Lessons Learned sec.gov ↗ ↩נבדק לאחרונה: 30/04/2026
- Aswath Damodaran - Equity Risk Premiums by Country pages.stern.nyu.edu ↗ ↩נבדק לאחרונה: 30/04/2026
- IFRS Foundation - IAS 33 Earnings Per Share (רווח למניה בסיסי מול מדולל) ifrs.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- IFRS Foundation - IAS 38 Intangible Assets (מותגים, רשימות לקוחות ומוניטין שנוצרו פנימית אינם מוכרים כנכס; הוצאות שלב המחקר נזקפות כהוצאה) ifrs.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- Aswath Damodaran, NYU Stern - Revenue Multiples by Sector (US), נתוני ינואר 2026: P/S ענפי 0.58 בתעופה מול 6.43 במחשבים וציוד היקפי(2026) pages.stern.nyu.edu ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- Aswath Damodaran, NYU Stern - Country Default Spreads and Risk Premiums: פרמיית סיכון מנייתית 6.30% לישראל (דירוג Baa1) מול 4.46% לארה"ב (דירוג Aa1)(פורסם ב-05/01/2026) pages.stern.nyu.edu ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- Ofek, E. & Richardson, M. - DotCom Mania: The Rise and Fall of Internet Stock Prices, NBER Working Paper 8630(2001) nber.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- הבורסה לניירות ערך בתל אביב - מאי"ה, דוחות כספיים של חברות בורסאיות maya.tase.co.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- Aswath Damodaran, NYU Stern - PE Ratio by Sector (US), נתוני ינואר 2026: בשירותים ציבוריים (Utility - General) 14 חברות, 0.00% מהן מפסידות, מכפיל נוכחי 21.03 ומכפיל Forward 18.13; בתוכנה (Software - System & Application) 309 חברות, 70.23% מהן מפסידות, מכפיל נוכחי 122.49, Trailing 79.17 ו-Forward 34.13; בשוק כולו 5,994 חברות שמתוכן 57.16% מפסידות(2026) pages.stern.nyu.edu ↗ ↩נבדק לאחרונה: 12/08/2026
- IFRS Foundation - IFRS 18 Presentation and Disclosure in Financial Statements: בתוקף לתקופות דיווח שנתיות המתחילות ב-1 בינואר 2027 ואילך, מחליף את IAS 1, מחייב הצגת שני סכומי ביניים מוגדרים בדוח רווח והפסד (רווח תפעולי, ורווח לפני מימון ומסים על הכנסה) וגילוי של מדדי ביצוע שמגדירה ההנהלה (MPMs) שאינם מוגדרים בתקני IFRS ifrs.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 12/08/2026