רכישה עצמית (Buyback)

כשחברה קונה את עצמה: מנגנון החזרת ערך שמכווץ את מספר המניות

רכישה עצמית (Share Buyback) היא פעולה שבה חברה ציבורית רוכשת מניות של עצמה מהשוק הפתוח, ובכך מקטינה את מספר המניות הקיימות במחזור. המניות שנרכשות "נבלעות" חזרה לתוך החברה ומבוטלות או מוחזקות כמניות באוצר. התוצאה המיידית: כל מניה שנותרת במחזור מייצגת נתח גדול יותר מהחברה, מה שמעלה את הרווח למניה (EPS) באופן אוטומטי.

בעשורים האחרונים, רכישות עצמיות הפכו לכלי מועדף על ידי חברות ענק בארה"ב, אפל, מיקרוסופט וגוגל מוציאות עשרות מיליארדי דולרים בשנה על Buybacks³. גם בבורסת תל אביב המגמה מתחזקת, כאשר חברות כמו טבע, נייס ובנקים ישראלים מאמצים תוכניות רכישה עצמית.

מדוע חברות מעדיפות Buyback על דיבידנד?

• יעילות מס: בישראל, דיבידנד ממוסה מיידית ב-25%¹. לעומת זאת, עליית מחיר המניה כתוצאה מ-Buyback ממוסה רק בעת המכירה (רווח הון), מה שמאפשר דחיית מס.
• גמישות ניהולית: דיבידנד יוצר ציפייה קבועה מצד המשקיעים. תוכנית רכישה עצמית, לעומת זאת, ניתנת לעצירה בכל רגע ללא פגיעה במוניטין.
• אות של ביטחון: כשהנהלה רוכשת מניות של החברה, היא מאותתת לשוק שלדעתה המניה מתומחרת בחסר ושהעתיד מבטיח.

הביקורת על רכישות עצמיות

בבורסת תל אביב, רשות ניירות ערך מחייבת חברות לדווח על תוכניות רכישה עצמית ועל ביצוען בפועל². משקיע ישראלי שמזהה תוכנית Buyback משמעותית יכול לבדוק האם היא מתבצעת במחירים הגיוניים ביחס לשווי החברה, ובכך להעריך אם מדובר באות חיובי אמיתי.

מושגי מפתח