מה חשוב לדעת
- כלל ה-4% קובע שבשנה הראשונה לפרישה מושכים 4% מתיק ההשקעות, ובכל שנה לאחר מכן את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה; לפי המחקר המקורי בתיק של 50% מניות ו-50% אגרות חוב הכסף מחזיק מעמד לפחות 30 שנה ב-95% מהתרחישים ההיסטוריים.
- בישראל הכלל רלוונטי בעיקר לחסכונות שאינם פנסיוניים כמו קופות גמל להשקעה, תיקים פרטיים, פוליסות חיסכון ופיקדונות, מכיוון שקרנות הפנסיה משלמות קצבה אוטומטית ומנהלות עבור רוב הישראלים את ליבת ההכנסה בפרישה.
- קצב של 3% נחשב שמרני וסיכויו להספיק ל-30 שנה ומעלה קרוב ל-100%, בעוד קצב של 5% אגרסיבי יותר ומגדיל את הסיכון שהכסף ייגמר אחרי 20-25 שנה; כלל ה-4% הוא נקודת האמצע המאוזנת.
- משיכה צמודת מדד מגנה על כוח הקנייה אך מגדילה את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם יותר; משיכה נומינלית של 6,000 שקלים לחודש מאבדת מכוח הקנייה ויורדת ל-4,460 שקלים ריאליים תוך 10 שנים באינפלציה שנתית של 3%.
כלל ה-4% מוסבר והתאמתו לישראל: מתי הכלל רלוונטי, משיכה צמודת מדד מול נומינלית, השוואה בין קצב שמרני לאגרסיבי ודוגמה מעשית לפנסיונר ישראלי.
כלל ה-4% (The 4% Rule) הוא אחד העקרונות המוכרים ביותר בתכנון פרישה בעולם. הוא פורסם על ידי ויליאם בנגן בגיליון אוקטובר 1994 של Journal of Financial Planning, על בסיס נתוני התשואות ההיסטוריים של Ibbotson Associates משנת 1926 ואילך, ומציע מסגרת פשוטה לקצב המשיכה מתיק ההשקעות.1 אך האם הוא מתאים למציאות הישראלית?
מהו כלל ה-4%?
העיקרון פשוט: בשנה הראשונה של הפרישה, משכו 4% מערך תיק ההשקעות. בכל שנה שלאחר מכן, משכו את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה.
כדאי לדייק מה בנגן בעצם מצא, כי הניסוח הרווח מעוות אותו. הוא לא כתב שהכסף מחזיק מעמד ב-95% מהתרחישים. הוא כתב שבהינתן דרישת מינימום של 30 שנות חיי תיק, משיכה של 4% בשנה הראשונה בתוספת הצמדה למדד בשנים שאחריה "אמורה להיות בטוחה", ושבאף מקרה בעבר היא לא הביאה לאזילת התיק לפני 33 שנים - וברוב המקרים הובילה לחיי תיק של 50 שנים ומעלה. לשם השוואה, משיכה של 4.25% בשנה הראשונה יכלה למצות את התיק תוך 28 שנים בלבד.1
גם על מבנה התיק בנגן היה חד יותר ממה שמצוטט בשמו. הוא כתב שראוי לכוון להקצאה מנייתית קרובה ככל האפשר ל-75%, ובשום מקרה לא פחות מ-50%, כי הקצאה נמוכה מ-50% מניות היא "בלתי פרודוקטיבית" - היא מקטינה גם את ההון שנצבר וגם את חיי התיק המינימליים. מנגד, מעל 75% מניות התוצאה מתהפכת ואורך חיי התיק נשחק בתקופות משבר.1
דוגמה מספרית
אם צברתם תיק השקעות של 2,000,000 שקלים (מעבר לכספי הפנסיה), כלל ה-4% אומר שתוכלו למשוך 80,000 שקלים בשנה הראשונה, כלומר כ-6,667 שקלים לחודש. בשנה השנייה, אם האינפלציה הייתה 3%, תמשכו 82,400 שקלים (כ-6,867 לחודש), וכן הלאה.
למה הכלל לא תמיד מתאים לישראל?
בשונה מארה"ב, שם רוב החיסכון הפנסיוני הוא בחשבונות 401k ו-IRA שדורשים ניהול משיכות עצמאי, המערכת הישראלית מבוססת על קרנות פנסיה שמשלמות קצבה אוטומטית. כלומר, לרוב הישראלים הליבה של ההכנסה בפרישה כבר מנוהלת עבורם.
כלל ה-4% רלוונטי בישראל בעיקר עבור חסכונות שאינם פנסיוניים: קופות גמל להשקעה, תיקי השקעות פרטיים, פוליסות חיסכון ופיקדונות. אלה הכספים שאתם מנהלים בעצמכם ומחליטים מתי וכמה למשוך.
חשוב לדעת
הנחת מס שקל לפספס
בנגן ציין במפורש שהניתוח שלו הניח שכל נכסי הפרישה מוחזקים בחשבונות דחויי מס, ולכן מס רווחי הון אינו שיקול; הוא הוסיף שאילו הנכסים היו מוחזקים בחשבון חייב במס, המסקנה עשויה הייתה להשתנות.1 זו נקודה מהותית לישראלי שמיישם את הכלל על תיק פרטי או על קופת גמל להשקעה: את המשיכה מודדים בברוטו, אבל את ההוצאות משלמים בנטו. כלומר, כדי לממן הוצאה חודשית נתונה צריך למשוך יותר מהסכום הנומינלי שהכלל מציע, וההפרש גדל ככל שחלק גדול יותר מהתיק הוא רווח ולא קרן.
משיכה צמודת מדד מול משיכה נומינלית
הבחירה בין משיכה צמודת מדד המחירים לצרכן לבין משיכה נומינלית (ללא הצמדה) היא קריטית, כי לאורך עשרות שנות פרישה ההפרש מצטבר לסכומים משמעותיים.
מה סביר להניח על האינפלציה בישראל? הממשלה, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, קובעת יעד ליציבות מחירים - שיעור העלייה השנתי של מדד המחירים לצרכן - המוגדר כיום כתחום של 1 עד 3 אחוזים, ובנק ישראל מחויב בחוק לחתור להשגתו.2 בפועל האינפלציה נעה סביב היעד וגם חורגת ממנו לתקופות. בלוח הנתונים של בנק ישראל, ריבית בנק ישראל עומדת על 3.5% לאחר ההורדה שנקבעה בהחלטה מ-6 ביולי 2026, והאינפלציה ב-12 החודשים האחרונים על 1.6%.3 ההנחה של 3% שמופיעה בדוגמאות כאן היא הנחת עבודה שמרנית בקצה העליון של היעד, לא תחזית.
ההשפעה של אינפלציה על כוח הקנייה
אם מושכים 6,000 שקלים לחודש ללא הצמדה, ובאינפלציה שנתית ממוצעת של 3%, כוח הקנייה של הסכום הזה ירד ל-4,460 שקלים במונחים ריאליים תוך 10 שנים, ול-3,315 שקלים תוך 20 שנה. משיכה צמודת מדד מגנה על כוח הקנייה אך מגדילה את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם יותר.
שחיקת כוח הקנייה של משיכה נומינלית קבועה
איור מושגי בלבד, לא חיזוי. הערך הריאלי של משיכה נומינלית קבועה של 6,000 ₪ לחודש, בהנחת אינפלציה שנתית של 3%. הנתונים ממחישים את עקרון השחיקה ואינם תחזית שוק.
המסקנה מהגרף: אותה משיכה חודשית קונה פחות ופחות עם השנים. מי שמתכנן הכנסה "קבועה" בפרישה מבלי להצמיד אותה למדד, למעשה מתכנן ירידה הדרגתית ברמת החיים.
פתרון אמצע: התחילו עם משיכה צמודת מדד, אך היו מוכנים לצמצם אותה בשנים שבהן השוק יורד משמעותית. גישה גמישה זו, שנקראת "כלל ה-4% הגמיש", מאפשרת התאמה לתנאי השוק בזמן אמת.
שמרני 3% מול אגרסיבי 5%
קצב משיכה של 3% נחשב שמרני ומתאים למי שרוצה רמת ביטחון גבוהה מאוד. עם תיק של 2,000,000 שקלים, זה 60,000 שקלים בשנה (5,000 לחודש). בנתונים ההיסטוריים שבנגן בדק, שיעור של 3% הבטיח חיי תיק של 50 שנה לפחות בכל אחת מהשנים שנבדקו, כלומר גם סבירות גבוהה שיישאר סכום ליורשים.1
קצב של 5% הוא אגרסיבי יותר: 100,000 שקלים בשנה (8,333 לחודש) מאותו תיק. אצל בנגן, בשיעור משיכה של 5% ההשפעה של אירועי שוק נעשית בולטת: פורשים שהתחילו את הפרישה בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 היו נותרים עם כ-20 שנות משיכה בלבד - "בבירור לא מספיק לתוחלת החיים ברוב המקרים".1 גישה זו יכולה להתאים למי שיש לו מקורות הכנסה נוספים יציבים (קצבת פנסיה גבוהה, נכסי שכירות) והתיק הוא תוספת ולא עיקר ההכנסה.
- 3% (שמרני): מתאים לתוחלת חיים גבוהה, תיק כמקור הכנסה עיקרי, חשש משחיקת הכסף.
- 4% (מאוזן): כלל האצבע הקלאסי. מתאים לרוב המקרים עם תיק מפוזר.
- 5% (אגרסיבי): מתאים כשהתיק הוא תוספת להכנסה קצבתית קבועה, לא עיקר ההכנסה.
דוגמה ישראלית מעשית
יעקב, בן 67, פורש עם: קצבת פנסיה 6,000 שקלים, קצבת אזרח ותיק מביטוח לאומי 2,200 שקלים, ותיק השקעות פרטי (קופת גמל להשקעה) של 1,500,000 שקלים. הוא רוצה הכנסה חודשית כוללת של 12,000 שקלים.
סדר הגודל של רכיב הביטוח הלאומי בדוגמה אינו שרירותי: קצבת אזרח ותיק ליחיד עומדת על 1,838 שקלים לחודש החל ב-01.01.2026 (2,762 שקלים לזוג),4 ועליה נוספת תוספת ותק של 2% לכל שנת ביטוח מלאה, עד תקרה של 50% מהקצבה.5 2,200 שקלים משקפים אפוא יחיד עם ותק ביטוחי משמעותי. זו נקודה שכדאי לבדוק לפני שבונים תוכנית: הקצבה הבסיסית לבדה קטנה בהרבה ממה שרבים מניחים.
החישוב: הוא צריך 3,800 שקלים נוספים לחודש מהתיק (12,000 פחות 8,200 מהקצבאות). זה 45,600 שקלים בשנה, שמהווים 3.04% מהתיק. זהו קצב משיכה שמרני שמאפשר לתיק להחזיק מעמד עשרות שנים ואף לצמוח.
טיפ
בדיקת ידע
מדוע כלל ה-4% עשוי להיות אגרסיבי מדי עבור תיק שמושקע בעיקר בבורסה הישראלית?
חשבו על מקור הנתונים שעליהם פותח הכלל המקורי.
מושגי מפתח
אפיק חיסכון נזיל שאתם מנהלים בעצמכם ומחליטים מתי וכמה למשוך, ולכן כלל ה-4% רלוונטי אליו.
מכשיר חיסכון נוסף שאינו פנסיוני, שממנו קצב המשיכה נקבע על ידכם ולא משולם כקצבה אוטומטית.
התשלום החודשי הקבוע מקרן הפנסיה שמהווה את בסיס ההכנסה, שלפיו מתאימים את קצב המשיכה מהתיק הפרטי.
רמת החשיפה למניות בתיק משפיעה על התשואה הצפויה ועל קצב המשיכה הבטוח שאפשר להרשות לעצמכם.
כלל ה-4% הוא עיקרון לתכנון פרישה שפרסם ויליאם בנגן באוקטובר 1994 ב-Journal of Financial Planning, על בסיס נתוני Ibbotson משנת 1926 ואילך: בשנה הראשונה מושכים 4% מערך תיק ההשקעות, ובכל שנה לאחר מכן את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה. בנגן מצא שבהינתן דרישת מינימום של 30 שנות חיי תיק, משיכה כזו אמורה להיות בטוחה, ושבאף מקרה בעבר היא לא מיצתה תיק לפני 33 שנים, בעוד ש-4.25% יכלו למצות תיק תוך 28 שנים. הוא גם קבע ש-3% (ועד כ-3.5%) הוא השיעור ה'בטוח לחלוטין' שמבטיח 50 שנות חיי תיק לפחות, והמליץ על הקצאה מנייתית קרובה ל-75% ובשום מקרה לא מתחת ל-50%. בישראל הכלל פחות רלוונטי לקרנות הפנסיה שמשלמות קצבה אוטומטית, ורלוונטי בעיקר לחסכונות שמנהלים בעצמם: קופות גמל להשקעה, תיקי השקעות פרטיים ופוליסות חיסכון. שימו לב שבנגן הניח שכל הנכסים מוחזקים בחשבונות דחויי מס, ולכן היישום על תיק ישראלי חייב במס דורש למשוך ברוטו גבוה יותר כדי לממן אותה הוצאה נטו.
כלל ה-4% הוא עיקרון בתכנון פרישה שפרסם ויליאם בנגן באוקטובר 1994 ב-Journal of Financial Planning, על בסיס נתוני התשואות ההיסטוריים של Ibbotson Associates משנת 1926 ואילך. העיקרון פשוט: בשנה הראשונה של הפרישה מושכים 4% מערך תיק ההשקעות, ובכל שנה לאחר מכן מושכים את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה. הניסוח המדויק של הממצא הוא שבהינתן דרישת מינימום של 30 שנות חיי תיק, משיכה כזו "אמורה להיות בטוחה", ושבאף מקרה בעבר היא לא הביאה לאזילת התיק לפני 33 שנים, בעוד שמשיכה של 4.25% יכלה למצות תיק תוך 28 שנים. לדוגמה, בתיק של 2,000,000 שקלים אפשר למשוך 80,000 שקלים בשנה הראשונה, כלומר כ-6,667 שקלים לחודש, ואם האינפלציה הייתה 3% מושכים בשנה השנייה 82,400 שקלים.
פחות. בשונה מארצות הברית, שם רוב החיסכון הפנסיוני הוא בחשבונות 401k ו-IRA שדורשים ניהול משיכות עצמאי, המערכת הישראלית מבוססת על קרנות פנסיה שמשלמות קצבה אוטומטית, כך שלרוב הישראלים ליבת ההכנסה בפרישה כבר מנוהלת עבורם. כלל ה-4% רלוונטי בישראל בעיקר עבור חסכונות שאינם פנסיוניים: קופות גמל להשקעה, תיקי השקעות פרטיים, פוליסות חיסכון ופיקדונות. אלה הכספים שאתם מנהלים בעצמכם ומחליטים מתי וכמה למשוך.
לא בהכרח. כלל ה-4% פותח על בסיס נתוני שוק ההון האמריקאי, שהיה אחד המצליחים בהיסטוריה, בעוד ששווקים אחרים הציגו תשואות נמוכות יותר. גם בנגן עצמו הגדיר רף שמרני יותר: לדבריו השיעור ההתחלתי ה"בטוח לחלוטין", במידה שההיסטוריה משמשת מדריך, הוא 3% - שמבטיח חיי תיק של 50 שנה לפחות - וכך גם עד כ-3.5%. נוסף על כך, הניתוח שלו הניח שכל הנכסים מוחזקים בחשבונות דחויי מס, בעוד שתיק פרטי או קופת גמל להשקעה בישראל חייבים במס במשיכה, כך שנדרש ברוטו גבוה יותר כדי לממן אותה הוצאה נטו.
במשיכה צמודת מדד מצמידים את הסכום הנמשך למדד המחירים לצרכן כדי לשמר את כוח הקנייה, ואילו במשיכה נומינלית מושכים סכום קבוע ללא הצמדה. בישראל, יעד יציבות המחירים שקובעת הממשלה בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל מוגדר כיום כתחום של 1 עד 3 אחוזים לשנה, ובנק ישראל מחויב בחוק לחתור להשגתו; בפועל האינפלציה נעה סביב היעד וגם חורגת ממנו לתקופות. בהמחשה בהנחת אינפלציה שנתית של 3%, משיכה של 6,000 שקלים לחודש ללא הצמדה שווה כ-4,460 שקלים במונחים ריאליים אחרי 10 שנים וכ-3,315 שקלים אחרי 20 שנה. משיכה צמודת מדד מגנה על כוח הקנייה, אך מגדילה את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם יותר.
קצב 3% נחשב שמרני ומתאים לתוחלת חיים גבוהה, לתיק כמקור הכנסה עיקרי ולמי שחושש משחיקת הכסף. בתיק של 2,000,000 שקלים זה 60,000 שקלים בשנה (5,000 לחודש); בנתונים ההיסטוריים שבנגן בדק, שיעור של 3% הבטיח חיי תיק של 50 שנה לפחות. קצב 4% הוא כלל האצבע הקלאסי המאוזן, ובאותם נתונים הוא לא הביא לאזילת תיק לפני 33 שנים. קצב 5% הוא אגרסיבי יותר, 100,000 שקלים בשנה (8,333 לחודש) מאותו תיק; אצל בנגן, פורשים שהתחילו בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 היו נותרים בשיעור כזה עם כ-20 שנות משיכה בלבד, ולכן הוא מתאים בעיקר כשהתיק הוא תוספת להכנסה קצבתית קבועה ולא עיקר ההכנסה.
הגישה היא לחשב את הקצבאות הקבועות (פנסיה וביטוח לאומי) כבסיס, ולהתאים את קצב המשיכה מהתיק הפרטי לפי הפער עד להכנסה הרצויה. בדוגמה של יעקב, בן 67, שפורש עם קצבת פנסיה של 6,000 שקלים, קצבת אזרח ותיק של 2,200 שקלים ותיק השקעות פרטי של 1,500,000 שקלים, ורוצה הכנסה חודשית כוללת של 12,000 שקלים, הוא צריך 3,800 שקלים נוספים לחודש מהתיק. זה 45,600 שקלים בשנה, שמהווים 3.04% מהתיק, קצב משיכה שמרני. חשוב לכייל את רכיב הביטוח הלאומי לנתונים בפועל: קצבת אזרח ותיק ליחיד עומדת על 1,838 שקלים לחודש החל ב-01.01.2026 (2,762 שקלים לזוג), ועליה נוספת תוספת ותק של 2% לכל שנת ביטוח מלאה עד תקרה של 50% מהקצבה. ככל שהקצבאות מכסות חלק גדול יותר מההוצאות, כך אפשר להרשות קצב משיכה נמוך יותר מהתיק.
- William P. Bengen, "Determining Withdrawal Rates Using Historical Data", Journal of Financial Planning, אוקטובר 1994 (הודפס מחדש במרץ 2004 ומפורסם באתר Financial Planning Association): בנתונים ההיסטוריים שנבדקו, שיעור 3% ועד כ-3.5% הותיר חיי תיק של 50 שנה לפחות; 4% לא מיצה תיק לפני 33 שנים ולרוב הוביל ל-50 שנים ומעלה; 4.25% יכול למצות תיק תוך 28 שנים; ב-5% פורשי סוף שנות ה-60 נותרו עם כ-20 שנות משיכה; המלצת הקצאה מנייתית קרובה ל-75% ולא פחות מ-50%; הנחת נכסים בחשבונות דחויי מס; נתוני Ibbotson Associates משנת 1926(1994) financialplanningassociation.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 12/08/2026
- בנק ישראל, "מסגרת המדיניות המוניטרית": הממשלה, בהתייעצות עם הנגיד, קובעת יעד ליציבות מחירים - שיעור העלייה השנתי של מדד המחירים לצרכן - המוגדר כיום כתחום של 1 עד 3 אחוזים, והבנק מחויב על פי חוק לחתור להשגתו boi.org.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 12/08/2026
- בנק ישראל, "מדיניות מוניטרית" (לוח הנתונים החי): ריבית בנק ישראל 3.5% לאחר הורדה של 0.25% בהחלטת 06/07/2026; אינפלציה של 1.6% ב-12 החודשים האחרונים boi.org.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 12/08/2026
- המוסד לביטוח לאומי, "סכומי הקצבה לפי המצב המשפחתי": קצבת אזרח ותיק ליחיד 1,838 ש"ח לחודש וזוג 2,762 ש"ח לחודש, החל ב-01.01.2026 btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 12/08/2026
- המוסד לביטוח לאומי, "תוספות לקצבת אזרח ותיק": תוספת ותק בשיעור 2% לכל שנת ביטוח מלאה, עד תקרה של 50% מהקצבה btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 12/08/2026