עיקרי הדברים
- כלל ה-4% קובע שבשנה הראשונה לפרישה מושכים 4% מתיק ההשקעות, ובכל שנה לאחר מכן את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה; לפי המחקר המקורי בתיק של 50% מניות ו-50% אגרות חוב הכסף מחזיק מעמד לפחות 30 שנה ב-95% מהתרחישים ההיסטוריים.
- בישראל הכלל רלוונטי בעיקר לחסכונות שאינם פנסיוניים כמו קופות גמל להשקעה, תיקים פרטיים, פוליסות חיסכון ופיקדונות, מכיוון שקרנות הפנסיה משלמות קצבה אוטומטית ומנהלות עבור רוב הישראלים את ליבת ההכנסה בפרישה.
- קצב של 3% נחשב שמרני וסיכויו להספיק ל-30 שנה ומעלה קרוב ל-100%, בעוד קצב של 5% אגרסיבי יותר ומגדיל את הסיכון שהכסף ייגמר אחרי 20-25 שנה; כלל ה-4% הוא נקודת האמצע המאוזנת.
- משיכה צמודת מדד מגנה על כוח הקנייה אך מגדילה את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם יותר; משיכה נומינלית של 6,000 שקלים לחודש מאבדת מכוח הקנייה ויורדת ל-4,460 שקלים ריאליים תוך 10 שנים באינפלציה שנתית של 3%.
כלל ה-4% מוסבר והתאמתו לישראל: מתי הכלל רלוונטי, משיכה צמודת מדד מול נומינלית, השוואה בין קצב שמרני לאגרסיבי ודוגמה מעשית לפנסיונר ישראלי.
כלל ה-4% (The 4% Rule) הוא אחד העקרונות המוכרים ביותר בתכנון פרישה בעולם. הוא פותח על ידי ויליאם בנגן ב-1994 על בסיס מחקר היסטורי של שוק ההון האמריקאי, ומציע מסגרת פשוטה לקצב המשיכה מתיק ההשקעות. אך האם הוא מתאים למציאות הישראלית?
מהו כלל ה-4%?
העיקרון פשוט: בשנה הראשונה של הפרישה, משכו 4% מערך תיק ההשקעות. בכל שנה שלאחר מכן, משכו את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה. לפי המחקר המקורי, בתיק שמורכב מ-50% מניות ו-50% אגרות חוב, הכסף מחזיק מעמד לפחות 30 שנה ב-95% מהתרחישים ההיסטוריים.
דוגמה מספרית
אם צברתם תיק השקעות של 2,000,000 שקלים (מעבר לכספי הפנסיה), כלל ה-4% אומר שתוכלו למשוך 80,000 שקלים בשנה הראשונה, כלומר כ-6,667 שקלים לחודש. בשנה השנייה, אם האינפלציה הייתה 3%, תמשכו 82,400 שקלים (כ-6,867 לחודש), וכן הלאה.
למה הכלל לא תמיד מתאים לישראל?
בשונה מארה"ב, שם רוב החיסכון הפנסיוני הוא בחשבונות 401k ו-IRA שדורשים ניהול משיכות עצמאי, המערכת הישראלית מבוססת על קרנות פנסיה שמשלמות קצבה אוטומטית. כלומר, לרוב הישראלים הליבה של ההכנסה בפרישה כבר מנוהלת עבורם.
כלל ה-4% רלוונטי בישראל בעיקר עבור חסכונות שאינם פנסיוניים: קופות גמל להשקעה, תיקי השקעות פרטיים, פוליסות חיסכון ופיקדונות. אלה הכספים שאתם מנהלים בעצמכם ומחליטים מתי וכמה למשוך.
משיכה צמודת מדד מול משיכה נומינלית
הבחירה בין משיכה צמודת מדד המחירים לצרכן לבין משיכה נומינלית (ללא הצמדה) היא קריטית. בישראל, שבה האינפלציה נעה בין 2% ל-4% בשנים האחרונות, ההבדל מצטבר לסכומים משמעותיים.
ההשפעה של אינפלציה על כוח הקנייה
אם מושכים 6,000 שקלים לחודש ללא הצמדה, ובאינפלציה שנתית ממוצעת של 3%, כוח הקנייה של הסכום הזה ירד ל-4,460 שקלים במונחים ריאליים תוך 10 שנים, ול-3,315 שקלים תוך 20 שנה. משיכה צמודת מדד מגנה על כוח הקנייה אך מגדילה את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם יותר.
שחיקת כוח הקנייה של משיכה נומינלית קבועה
איור מושגי בלבד, לא חיזוי. הערך הריאלי של משיכה נומינלית קבועה של 6,000 ₪ לחודש, בהנחת אינפלציה שנתית של 3%. הנתונים ממחישים את עקרון השחיקה ואינם תחזית שוק.
המסקנה מהגרף: אותה משיכה חודשית קונה פחות ופחות עם השנים. מי שמתכנן הכנסה "קבועה" בפרישה מבלי להצמיד אותה למדד, למעשה מתכנן ירידה הדרגתית ברמת החיים.
פתרון אמצע: התחילו עם משיכה צמודת מדד, אך היו מוכנים לצמצם אותה בשנים שבהן השוק יורד משמעותית. גישה גמישה זו, שנקראת "כלל ה-4% הגמיש", מאפשרת התאמה לתנאי השוק בזמן אמת.
שמרני 3% מול אגרסיבי 5%
קצב משיכה של 3% נחשב שמרני ומתאים למי שרוצה רמת ביטחון גבוהה מאוד. עם תיק של 2,000,000 שקלים, זה 60,000 שקלים בשנה (5,000 לחודש). הסיכוי שהכסף יספיק ל-30 שנה ומעלה הוא כמעט 100%, ויש סבירות גבוהה שישאר גם סכום נאה ליורשים.
קצב של 5% הוא אגרסיבי יותר: 100,000 שקלים בשנה (8,333 לחודש) מאותו תיק. רמת חיים גבוהה יותר היום, אבל סיכון מוחשי שהכסף ייגמר אחרי 20-25 שנה. גישה זו יכולה להתאים למי שיש לו מקורות הכנסה נוספים יציבים (קצבת פנסיה גבוהה, נכסי שכירות) והתיק הוא תוספת ולא עיקר ההכנסה.
- 3% (שמרני): מתאים לתוחלת חיים גבוהה, תיק כמקור הכנסה עיקרי, חשש משחיקת הכסף.
- 4% (מאוזן): כלל האצבע הקלאסי. מתאים לרוב המקרים עם תיק מפוזר.
- 5% (אגרסיבי): מתאים כשהתיק הוא תוספת להכנסה קצבתית קבועה, לא עיקר ההכנסה.
דוגמה ישראלית מעשית
יעקב, בן 67, פורש עם: קצבת פנסיה 6,000 שקלים, קצבת ביטוח לאומי 2,200 שקלים, ותיק השקעות פרטי (קופת גמל להשקעה) של 1,500,000 שקלים. הוא רוצה הכנסה חודשית כוללת של 12,000 שקלים.
החישוב: הוא צריך 3,800 שקלים נוספים לחודש מהתיק (12,000 פחות 8,200 מהקצבאות). זה 45,600 שקלים בשנה, שמהווים 3.04% מהתיק. זהו קצב משיכה שמרני שמאפשר לתיק להחזיק מעמד עשרות שנים ואף לצמוח.
טיפ
בדיקת ידע
מדוע כלל ה-4% עשוי להיות אגרסיבי מדי עבור תיק שמושקע בעיקר בבורסה הישראלית?
חשבו על מקור הנתונים שעליהם פותח הכלל המקורי.
מושגי מפתח
קופת גמל להשקעה
אפיק חיסכון נזיל שאתם מנהלים בעצמכם ומחליטים מתי וכמה למשוך, ולכן כלל ה-4% רלוונטי אליו.
פוליסת חיסכון
מכשיר חיסכון נוסף שאינו פנסיוני, שממנו קצב המשיכה נקבע על ידכם ולא משולם כקצבה אוטומטית.
קצבה
התשלום החודשי הקבוע מקרן הפנסיה שמהווה את בסיס ההכנסה, שלפיו מתאימים את קצב המשיכה מהתיק הפרטי.
מסלולי השקעה
רמת החשיפה למניות בתיק משפיעה על התשואה הצפויה ועל קצב המשיכה הבטוח שאפשר להרשות לעצמכם.
כלל ה-4% הוא עיקרון לתכנון פרישה שפיתח ויליאם בנגן ב-1994: בשנה הראשונה מושכים 4% מערך תיק ההשקעות, ובכל שנה לאחר מכן את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה. במחקר המקורי, בתיק של 50% מניות ו-50% אגרות חוב הכסף החזיק מעמד 30 שנה לפחות ב-95% מהתרחישים ההיסטוריים. בישראל הכלל פחות רלוונטי לקרנות הפנסיה שמשלמות קצבה אוטומטית, ורלוונטי בעיקר לחסכונות שמנהלים בעצמם: קופות גמל להשקעה, תיקי השקעות פרטיים, פוליסות חיסכון ופיקדונות. קצב 3% נחשב שמרני, 4% מאוזן ו-5% אגרסיבי, ומכיוון שהכלל פותח על נתוני שוק ההון האמריקאי, עבור תיק שמושקע בעיקר בבורסה הישראלית שיעור של 3%-3.5% עשוי להיות זהיר יותר.
כלל ה-4% הוא עיקרון בתכנון פרישה שפיתח ויליאם בנגן ב-1994 על בסיס מחקר היסטורי של שוק ההון האמריקאי. העיקרון פשוט: בשנה הראשונה של הפרישה מושכים 4% מערך תיק ההשקעות, ובכל שנה לאחר מכן מושכים את אותו סכום בתוספת הצמדה לאינפלציה. לפי המחקר המקורי, בתיק שמורכב מ-50% מניות ו-50% אגרות חוב הכסף מחזיק מעמד לפחות 30 שנה ב-95% מהתרחישים ההיסטוריים. לדוגמה, בתיק של 2,000,000 שקלים אפשר למשוך 80,000 שקלים בשנה הראשונה, כלומר כ-6,667 שקלים לחודש, ואם האינפלציה הייתה 3% מושכים בשנה השנייה 82,400 שקלים.
פחות. בשונה מארצות הברית, שם רוב החיסכון הפנסיוני הוא בחשבונות 401k ו-IRA שדורשים ניהול משיכות עצמאי, המערכת הישראלית מבוססת על קרנות פנסיה שמשלמות קצבה אוטומטית, כך שלרוב הישראלים ליבת ההכנסה בפרישה כבר מנוהלת עבורם. כלל ה-4% רלוונטי בישראל בעיקר עבור חסכונות שאינם פנסיוניים: קופות גמל להשקעה, תיקי השקעות פרטיים, פוליסות חיסכון ופיקדונות. אלה הכספים שאתם מנהלים בעצמכם ומחליטים מתי וכמה למשוך.
במשיכה צמודת מדד מצמידים את הסכום הנמשך למדד המחירים לצרכן כדי לשמר את כוח הקנייה, ואילו במשיכה נומינלית מושכים סכום קבוע ללא הצמדה. ההבדל קריטי בישראל, שבה האינפלציה נעה בין 2% ל-4% בשנים האחרונות. אם מושכים 6,000 שקלים לחודש ללא הצמדה ובאינפלציה שנתית ממוצעת של 3%, כוח הקנייה של הסכום יורד ל-4,460 שקלים במונחים ריאליים תוך 10 שנים ול-3,315 שקלים תוך 20 שנה. משיכה צמודת מדד מגנה על כוח הקנייה, אך מגדילה את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם יותר.
קצב 3% נחשב שמרני ומתאים לתוחלת חיים גבוהה, לתיק כמקור הכנסה עיקרי ולמי שחושש משחיקת הכסף. בתיק של 2,000,000 שקלים זה 60,000 שקלים בשנה (5,000 לחודש), והסיכוי שהכסף יספיק ל-30 שנה ומעלה הוא כמעט 100%. קצב 4% הוא כלל האצבע הקלאסי המאוזן, ומתאים לרוב המקרים עם תיק מפוזר. קצב 5% הוא אגרסיבי יותר, 100,000 שקלים בשנה (8,333 לחודש) מאותו תיק, שמאפשר רמת חיים גבוהה יותר אך עם סיכון מוחשי שהכסף ייגמר אחרי 20-25 שנה, ולכן מתאים בעיקר כשהתיק הוא תוספת להכנסה קצבתית קבועה ולא עיקר ההכנסה.
הגישה היא לחשב את הקצבאות הקבועות (פנסיה וביטוח לאומי) כבסיס, ולהתאים את קצב המשיכה מהתיק הפרטי לפי הפער עד להכנסה הרצויה. בדוגמה של יעקב, בן 67, שפורש עם קצבת פנסיה של 6,000 שקלים, קצבת ביטוח לאומי של 2,200 שקלים ותיק השקעות פרטי של 1,500,000 שקלים, ורוצה הכנסה חודשית כוללת של 12,000 שקלים, הוא צריך 3,800 שקלים נוספים לחודש מהתיק. זה 45,600 שקלים בשנה, שמהווים 3.04% מהתיק, קצב משיכה שמרני שמאפשר לתיק להחזיק מעמד עשרות שנים ואף לצמוח. ככל שהקצבאות מכסות חלק גדול יותר מההוצאות, כך אפשר להרשות קצב משיכה נמוך יותר מהתיק ולשמור על יציבות לטווח ארוך.
- Bengen, W. P. (1994). Determining Withdrawal Rates Using Historical Data. Journal of Financial Planning(1994) financialplanningassociation.org ↗ ↩
- רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון - מדריך לפורשים: ניהול חסכונות בפרישה gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 30/04/2026