ארנונה

מס מוניציפלי שמשלמים לרשות המקומית בגין החזקת נכס מקרקעין

ארנונה היא מס רכוש מוניציפלי שנגבה על ידי הרשויות המקומיות בישראל מכל מחזיק בנכס, בין אם בעלים ובין אם שוכר. הארנונה מהווה את מקור ההכנסה העצמית המרכזי של העיריות והמועצות, ומשמשת למימון שירותים מוניציפליים: חינוך, רווחה, תברואה, תשתיות ועוד.¹

בניגוד למס הכנסה או מע"מ שנגבים על ידי המדינה, הארנונה נגבית על ידי הרשות המקומית, וכל רשות קובעת את תעריפיה בכפוף למגבלות שקובע משרד הפנים. גובה הארנונה נקבע לפי שלושה פרמטרים עיקריים: שטח הנכס, סוג השימוש (מגורים, מסחר, תעשייה, משרדים) והאזור הגיאוגרפי. התעריפים שונים דרמטית בין רשויות מקומיות, מחיר למ״ר בתל אביב יכול להיות כפול מהמחיר בעיר פריפריאלית.

חישוב ארנונה למגורים

ארנונה על נכסים מסחריים גבוהה משמעותית מארנונה למגורים, לעיתים פי 3 עד פי 5. עובדה זו משפיעה ישירות על כדאיות ההשקעה בנדל״ן מסחרי ועל גובה דמי השכירות שניתן לגבות.

ערעור על חיוב ארנונה

הנחות ופטורים

• אזרחים ותיקים: גברים מעל גיל 67 ונשים מעל גיל 62 זכאים להנחה של 25% על דירה עד 100 מ״ר.
• עולים חדשים: הנחה של 90% ב-12 החודשים הראשונים על דירה עד 100 מ״ר.
• נכים: נכים בשיעור 90% ומעלה זכאים להנחה משמעותית, ובמקרים מסוימים פטור מלא.
• הנחה כלכלית: משפחות בעלות הכנסה נמוכה זכאיות להנחה מותנית הכנסה של עד 80%.
• נכס ריק: מחזיק בנכס ריק זכאי להנחה של עד 100% לתקופה של עד 6 חודשים (בהתאם לרשות המקומית), ולאחריה הנחה חלקית.
• מוסדות ציבור: מוסדות חינוך, דת ומוסדות ללא מטרות רווח עשויים לקבל פטור מלא או חלקי.

ארנונה כגורם בהשקעות נדל״ן

מושגי מפתח