בנק ישראל

איור: בנק ישראל כמוקד קבלת ההחלטות המוניטריות והפיקוח על המערכת הבנקאית

הסמכות המוניטרית העליונה והיועץ הכלכלי לממשלה

בנק ישראל הוא הבנק המרכזי של מדינת ישראל. הוא פועל כתאגיד סטטוטורי עצמאי מכוח חוק בנק ישראל (2010)¹, ומטרתו המרכזית היא שמירה על יציבות מחירים לאורך זמן. הבנק מקביל בתפקידו לפדרל ריזרב (Fed) בארה"ב או ל-ECB באירופה, והוא מהווה את עמוד השדרה של היציבות הפיננסית בישראל.

בראש הבנק עומד הנגיד (כיום פרופ' אמיר ירון), הממונה על ידי נשיא המדינה להמלצת הממשלה. מעבר לקביעת המדיניות המוניטרית, הנגיד משמש כיועץ הכלכלי לממשלה בנושאי תקציב, מיסוי ורפורמות מבניות.

המנדט החוקי ושלושת היעדים

ארגז הכלים המוניטרי

כדי לעמוד ביעדיו, בנק ישראל משתמש במספר כלים מרכזיים המשפיעים ישירות על הכיס של כל אזרח:

• קביעת הריבית: הוועדה המוניטרית מתכנסת 8 פעמים בשנה להחלטת ריבית². העלאת ריבית נועדה "לקרר" את המשק ולבלום אינפלציה, בעוד הורדת ריבית מעודדת צריכה והשקעות.
• ניהול יתרות המט"ח: הבנק מחזיק יתרות מטבע חוץ אדירות (כ-200 מיליארד דולר / ~$200B USD)³ המקנות למדינה "כרית ביטחון" לשעת חירום.
• התערבות בשוק המט"ח: רכישת דולרים כדי למנוע ייסוף חד מדי של השקל, ובכך להגן על כושר התחרות של היצואנים הישראלים.
• הפיקוח על הבנקים: גוף בתוך הבנק האחראי על הבטחת נזילותם ויציבותם של הבנקים המסחריים והגנה על כספי המפקידים.

השפעת החלטות הבנק על השוק

החלטות הבנק יוצרות אפקט דומינו בכלכלה. העלאת ריבית, למשל, מייקרת את ריבית הפריים (Prime), מה שמעלה מיידית את החזרי המשכנתאות והלוואות הרכב. מנגד, היא הופכת את הפיקדונות בבנק לאטרקטיביים יותר. מבחינת שער החליפין, ריבית גבוהה בישראל ביחס לעולם (Interest Rate Differential) נוטה למשוך משקיעים לשקל, מה שמחזק את המטבע המקומי (ייסוף).

מושגי מפתח