כלל ארבעת האחוזים
שיעור משיכה שנתי בטוח מתיק ההשקעות בפרישה מוקדמת
כלל ארבעת האחוזים קובע שאפשר למשוך 4% מתיק ההשקעות בשנה הראשונה של הפרישה, ולהצמיד את הסכום לאינפלציה בכל שנה שלאחר מכן, מבלי שהכסף ייגמר במשך 30 שנה לפחות. הכלל פותח על ידי יועץ הפנסיה האמריקני ויליאם בנגן בשנת 1994, על בסיס נתונים היסטוריים של שוק ההון האמריקני.1
בפועל, הכלל מהווה אמת מידה פשוטה לתכנון פרישה. בישראל, חשוב לזכור שהאינפלציה, מבנה המיסוי ומאפייני השוק המקומי שונים מארה"ב, ולכן חלק מהמתכננים הפיננסיים ממליצים על שיעור משיכה שמרני יותר של 3%-3.5%.
עקרונות ומגבלות הכלל
- הנחות הבסיס: הכלל מבוסס על תיק מעורב של כ-50% מניות ו-50% אגרות חוב, עם אופק של 30 שנה. תיק עם הרכב שונה ידרוש התאמה.
- רצף תשואות: הסיכון הגדול ביותר הוא ירידות חדות בשנים הראשונות של הפרישה, מה שנקרא Sequence of Returns Risk. ירידות מוקדמות שוחקות את הקרן בצורה שקשה להתאושש ממנה.
- הצמדה לאינפלציה: הסכום הנמשך עולה כל שנה לפי שיעור האינפלציה, כך שכוח הקנייה נשמר גם אחרי עשרות שנים.
- גמישות מומלצת: בשנים של ירידות בשוק, כדאי לצמצם את המשיכה ל-3%-3.5% ולהגדיל חזרה בשנים טובות, גישה שמכונה "משיכה דינמית".
איך זה עובד בפועל?
אם צברתם 4,000,000 ₪, תמשכו בשנה הראשונה 160,000 ₪ (כ-13,300 ₪ בחודש). אם האינפלציה השנתית 3%, בשנה שלאחר מכן תמשכו 164,800 ₪. בינתיים, שאר הכסף ממשיך לצמוח בשוק, וככה התיק שורד לאורך זמן.
שאלות נפוצות
הכלל פותח על בסיס נתוני שוק ההון האמריקאי, ולכן צריך התאמות לישראל. הבדלים מרכזיים: מיסוי רווחי הון בישראל (25%) מקטין את התשואה נטו, האינפלציה הישראלית שונה מהאמריקאית, וחשיפה מטבעית (שקל מול דולר) מוסיפה סיכון. רוב המתכננים הפיננסיים הישראליים ממליצים על שיעור משיכה של 3%-3.5% כדי לפצות על ההבדלים. בנוסף, קצבת פנסיה חובה (ביטוח פנסיוני) מפחיתה את הצורך להסתמך רק על כלל 4%.
החישוב פשוט: הכפילו את ההוצאה השנתית הרצויה ב-25 (כלומר 100/4). אם אתם צריכים 15,000 ש"ח בחודש (180,000 ש"ח בשנה), צריך לצבור 4,500,000 ש"ח. ל-20,000 בחודש (240,000 בשנה), צריך 6,000,000 ש"ח. עם שיעור שמרני של 3.5%, צריך להכפיל ב-28.6: ל-15,000 בחודש צריך כ-5,150,000 ש"ח. אל תשכחו שלסכום הזה צריך להוסיף ביטוח בריאות פרטי, מס, וקרן חירום.
זה הסיכון הגדול ביותר, ונקרא Sequence of Returns Risk (סיכון רצף תשואות). ירידה של 30% בשנה הראשונה פוגעת הרבה יותר מאותה ירידה בשנה ה-15, כי אתם מושכים כסף מתיק שכבר ירד. הפתרון: שמרו על "כרית ביטחון" של 2-3 שנות הוצאות במזומן או באג"ח קצר. כשהשוק יורד, תמשכו מהכרית ולא תמכרו מניות בשפל. כשהשוק מתאושש, תמלאו מחדש.
משיכה דינמית בטוחה יותר. הרעיון: בשנים טובות (שוק עולה) אפשר למשוך 4%-5%, ובשנים גרועות (שוק יורד) לצמצם ל-2.5%-3%. מחקרים מראים שגישה דינמית מגדילה את הסיכוי שהכסף יחזיק 40+ שנה. החיסרון: חוסר ודאות בהכנסה החודשית. גישת ביניים: קבעו "רצפה" מינימלית (למשל 3%) ו"תקרה" מקסימלית (5%), והתאימו בטווח הזה לפי ביצועי השוק.
לא. כלל 4% מתייחס רק לתיק ההשקעות הנזיל שלכם. קצבת פנסיה, ביטוח לאומי, וקצבאות אחרות הן הכנסות נפרדות שמפחיתות את הסכום שצריך למשוך מהתיק. אם ההוצאה החודשית שלכם 15,000 ש"ח וקצבת הפנסיה תהיה 8,000 ש"ח, צריך למשוך רק 7,000 ש"ח מהתיק (84,000 ש"ח בשנה). לפי כלל 4%, צריך תיק של 2,100,000 ש"ח בלבד, הרבה פחות מ-4.5 מיליון.
מחקר בנגן המקורי התבסס על תיק 50% מניות ו-50% אג"ח. מחקרים מאוחרים יותר הראו שהרכב של 60% מניות ו-40% אג"ח מספק אופטימום של צמיחה וביטחון. ככלל: יותר מניות = סיכוי גבוה יותר שהכסף ישרוד, אבל תנודתיות גבוהה יותר בשנים הראשונות. תיק עם פחות מ-40% מניות מסוכן בכיוון ההפוך: הצמיחה לא מספיקה לשמור על כוח הקנייה. כדאי גם לשלב אג"ח צמוד מדד לגידור אינפלציה.
מושגי מפתח
שיעור משיכה בטוח
האחוז השנתי שאפשר למשוך מהתיק בלי לסכן את הקרן, 4% לפי בנגן, 3.5% לפי אחרים.
מחקר טריניטי
מחקר אקדמי מ-1998 שאימת את כלל 4% על בסיס נתוני שוק היסטוריים של למעלה מ-70 שנה.
משיכה דינמית
גישה גמישה שבה מתאימים את סכום המשיכה לביצועי השוק, פחות בירידות, יותר בעליות.
מייסד
השקעתי שנים בהייטק ובשוק ההון. ניהלתי בעצמי את הפנסיה, הביטוחים וההשקעות שלי, של המשפחה ושל החברים, ובמקביל אני מוביל קהילת משקיעים פעילה כבר שנים. כל ערך במידע-הון מתורגם ישירות מהחוק והרגולציה לעברית קריאה, כדי שהמסמך הבא שיגיע אליך בדואר יהיה מובן. גם בעשר וחצי בלילה.
תחומי מומחיות