כלל ארבעת האחוזים

שיעור משיכה שנתי בטוח מתיק ההשקעות בפרישה מוקדמת

כלל ארבעת האחוזים קובע שאפשר למשוך 4% מתיק ההשקעות בשנה הראשונה של הפרישה, ולהצמיד את הסכום לאינפלציה בכל שנה שלאחר מכן, מבלי שהכסף ייגמר במשך 30 שנה לפחות. הכלל פותח על ידי יועץ הפנסיה האמריקני ויליאם בנגן בשנת 1994, על בסיס נתונים היסטוריים של שוק ההון האמריקני.¹

בפועל, הכלל מהווה אמת מידה פשוטה לתכנון פרישה. בישראל, חשוב לזכור שהאינפלציה, מבנה המיסוי ומאפייני השוק המקומי שונים מארה"ב, ולכן חלק מהמתכננים הפיננסיים ממליצים על שיעור משיכה שמרני יותר של 3%-3.5%.

עקרונות ומגבלות הכלל

• הנחות הבסיס: הכלל מבוסס על תיק מעורב של כ-50% מניות ו-50% אגרות חוב, עם אופק של 30 שנה. תיק עם הרכב שונה ידרוש התאמה.
• רצף תשואות: הסיכון הגדול ביותר הוא ירידות חדות בשנים הראשונות של הפרישה, מה שנקרא Sequence of Returns Risk. ירידות מוקדמות שוחקות את הקרן בצורה שקשה להתאושש ממנה.
• הצמדה לאינפלציה: הסכום הנמשך עולה כל שנה לפי שיעור האינפלציה, כך שכוח הקנייה נשמר גם אחרי עשרות שנים.
• גמישות מומלצת: בשנים של ירידות בשוק, כדאי לצמצם את המשיכה ל-3%-3.5% ולהגדיל חזרה בשנים טובות, גישה שמכונה "משיכה דינמית".

מושגי מפתח