סיכון צד נגדי
סיכון צד נגדי הוא סוג של סיכון אשראי שמתאר את האפשרות שהצד השני לחוזה לא יעמוד בהתחייבותו, כך שהרווח הרשום בחוזה לא ישולם בפועל.
מה זה סיכון צד נגדי?
סיכון צד נגדי הוא
הסיכון שהצד השני לחוזה פיננסי לא יבצע את התשלום או את המסירה שהתחייב להם
, ולכן החוזה שווה פחות ממה שכתוב בו או לא שווה דבר. זהו ענף של סיכון אשראי, אבל הוא מתנהג אחרת: בהלוואה רגילה ברור מראש מי החייב ומה גודל החוב, ואילו בחוזה נגזר גודל החשיפה משתנה כל יום לפי מחיר נכס הבסיס, והצד החשוף הוא זה שנמצא ברווח באותו רגע. אם המחיר מתהפך, גם זהות הצד החשוף מתהפכת.
ההבחנה המעשית היא בין שתי שאלות שונות לגמרי. סיכון שוק שואל כמה שווה החוזה. סיכון צד נגדי שואל אם מי שחייב את הסכום הזה באמת ישלם אותו. משקיע יכול לצדוק לחלוטין בתחזית, לראות רווח על המסך, ולגלות שהרווח הוא תביעה של נושה כלפי גוף שאינו מסוגל לפרוע אותה. זו הסיבה שהתשואה שמופיעה בכותרת של מוצר פיננסי חסרת משמעות אם המנפיק אינו עומד בהתחייבויותיו.
הנקודה הזאת חדה במיוחד בישראל, כי חלק ניכר מהמוצרים שמשווקים למשקיע פרטי אינם בעלות על נכס אלא התחייבות חוזית של גוף מסוים. פיקדון בנקאי, פיקדון מובנה, מוצר מובנה, חוזה CFD וחוזה החלף בתוך קרן סל סינתטית שייכים כולם למשפחה הזאת. בכל אחד מהם צריך לשאול לא רק מה נכס הבסיס, אלא מי החתום מולכם.
איפה משקיע ישראלי פוגש את הסיכון הזה בפועל?
בארבע נקודות מגע שכיחות, שכולן נראות מבחוץ כמו השקעה בנכס אבל הן למעשה חוזה מול גוף אחד.
פיקדון מובנה ומוצר מובנה: הקרן והתשואה הן התחייבות של הבנק או של המנפיק, ולא נכס שמוחזק בנפרד עבור המפקיד. בישראל אין מנגנון ביטוח פיקדונות סטטוטורי, ולכן אין תקרת החזר שנקבעה בחוק לתרחיש של כשל בנק; מה שקיים הוא ערבות ממשלתית משתמעת שאינה מעוגנת בחקיקה מפורשת.
1קרן סל סינתטית: הקרן אינה מחזיקה את ניירות הערך של המדד אלא חוזה החלף (Total Return Swap) מול גוף פיננסי, לרוב בנק. עבודה של בנק ההסדרים הבינלאומיים (BIS) מנסחת את התוצאה ישירות: מבנה סינתטי ממיר סיכון עקיבה לסיכון צד נגדי עבור המשקיע.
2חוזי CFD: החוזה נחתם מול הזירה או הברוקר, ולא מול שוק מרכזי. אין בעלות על נכס הבסיס, ולכן כל הרווח הצבור בפוזיציה הוא חוב של הצד שמעברו השני של החוזה.
מסחר במט"ח דרך זירת סוחר: הזירה עצמה היא הצד הנגדי לכל פוזיציה שנפתחת בה. בישראל הפעילות הזאת מחייבת רישיון ונתונה לפיקוח רשות ניירות ערך, שמפרסמת את כללי הרישוי והדיווח החלים על זירות סוחר.
3
בקרן סל סינתטית הסיכון אינו שווה למלוא ההשקעה, כי החוזה מגובה בבטחונות. לפי כללי UCITS, כפי שתוארו בעבודת ה-BIS משנת 2011, שווי סל הביטחונות היומי צריך לכסות לפחות 90% מהשווי הנקי של הקרן, כך שהחשיפה לצד הנגדי של ההחלף מוגבלת לכל היותר לכ-10% משווי הקרן. נכסי הביטחון עצמם יכולים להיות שונים לחלוטין מנכסי המדד שהקרן עוקבת אחריו.
2דוגמה: 242,000 ₪ שקיימים רק כהתחייבות
משקיעה מפקידה 200,000 ₪ בפיקדון מובנה לשלוש שנים. הנוסחה קובעת: אם מדד הייחוס עולה בתום התקופה, מתווספים 21% על הקרן, כלומר 42,000 ₪; אם המדד יורד, מוחזרת הקרן בלבד. המדד אכן עלה, ובדוח מופיע סכום לפדיון של 242,000 ₪.
הסכום הזה אינו כסף שמוחזק בנפרד עבורה. הוא התחייבות חוזית של הבנק המנפיק. בתרחיש שבו הבנק אינו עומד בהתחייבויותיו, היא נושה של הבנק על מלוא 242,000 ₪, ולא בעלים של נכס מופרד שניתן לדרוש בחזרה. בישראל אין ביטוח פיקדונות שקובע מראש תקרת החזר לתרחיש כזה.
1לשם השוואה, אילו אותה חשיפה נבנתה מאופציה שנסחרת בבורסה ונסלקת במסלקה, הצד הנגדי לעסקה לא היה הגוף שמכר את האופציה אלא המסלקה עצמה, שמחזיקה בטחונות שוטפים מחבריה וקרן ייעודית לכיסוי כשל של חבר.
איך מסלקה מרכזית מפזרת את הסיכון, ולמה במוצר OTC אין הגנה כזו?
מסלקה מרכזית (Central Counterparty) נכנסת בין שני הצדדים לעסקה והופכת להיות הקונה מול כל מוכר והמוכר מול כל קונה, בדרך כלל באמצעות מנגנון משפטי של המחאת חוב (Novation). כך אף אחד מהצדדים אינו נשאר חשוף לזהות של מי שנמצא מולו במסחר. המסלקה דורשת מהחברים בה בטחונות שמכסים חשיפה קיימת וחשיפה עתידית אפשרית, ומפזרת חלק מהסיכון בין החברים באמצעות קרן כשל (Default Fund).
4הסטנדרט הבינלאומי לתשתיות שוק פיננסיות קובע גם את גובה הכרית הנדרשת: מסלקה צריכה להחזיק משאבים פיננסיים שמכסים ברמת ביטחון גבוהה את החשיפה לכל חבר, ובנוסף משאבים שיעמדו בתרחישי קיצון שכוללים לפחות את כשל החבר שהיה יוצר את החשיפה המצרפית הגדולה ביותר. מסלקה בעלת פרופיל סיכון מורכב יותר או בעלת חשיבות מערכתית בכמה תחומי שיפוט נדרשת לכסות את שני החברים הגדולים ביותר.
4בבורסה לניירות ערך בתל אביב פועלות מסלקות ייעודיות שממלאות את התפקיד הזה עבור עסקאות בניירות ערך ובנגזרים. 5 מסלקת הנגזרים מנהלת בטחונות מחברי המסלקה וקרן סיכונים ייעודית, שנועדה לספוג כשל של חבר בלי שהחוזה של הלקוח בקצה השני יתבטל. 6 במוצר חוץ-בורסאי אין שכבה כזאת בכלל: אין מסלקה, אין קרן כשל משותפת, ואין כללי בטחונות אחידים. יש חוזה דו-צדדי, ומולו מאזן אחד.
נסחר ונסלק במסלקה
- הצד הנגדי לעסקה הוא המסלקה, ולא הגוף שנמצא מעברו השני של המסחר.
- חברי המסלקה מפקידים בטחונות שוטפים, ומעליהם עומדת קרן ייעודית לכיסוי כשל.
תנאי החוזה סטנדרטיים, ולכן אפשר לסגור פוזיציה מול כל צד אחר בשוק ולא רק מול מי שפתחתם מולו.
- כשל של משתתף בודד מטופל לפי נהלים שנכתבו מראש, ולא במשא ומתן אד-הוק.
חוץ-בורסאי מול המנפיק
- הצד הנגדי הוא המנפיק עצמו, וכושר הפירעון שלו הוא כל ההגנה שקיימת.
- הבטחונות, אם נדרשים בכלל, נקבעים בחוזה הפרטני ולא בכללי מסלקה אחידים.
- היציאה מהמוצר לפני מועד הפדיון תלויה בנכונות המנפיק לרכוש אותו בחזרה ובמחיר שהוא מציע.
- התנאים אינם סטנדרטיים, וההשוואה בין שני מוצרים דומים דורשת קריאה של שני מסמכים שונים.
מה ההבדל בין "הקרן מוגנת" לבין כסף שמוחזק עבורכם?
"הקרן מוגנת" משמעו שהמנפיק התחייב להחזיר את הקרן, ולא שהכסף מופרד ומוחזק בנאמנות עבורכם. ההגנה על הקרן היא בדיוק אותו סוג של הבטחה כמו ההבטחה לשלם את התשואה, והיא ניתנת על ידי אותו גוף. לכן היא אינה מבטלת את סיכון הצד הנגדי, אלא רק מגדירה את סכום החוב: במקום להסתכן בשווי משתנה, המשקיע הופך לנושה על סכום ידוע מראש.
הבחנה קרובה נוספת היא בין הפרדת כספי לקוחות לבין ביטוח. דרישה רגולטורית להפריד את כספי הלקוחות מכספי החברה נועדה למנוע מצב שבו הכסף שהופקד משמש לפעילות של הגוף עצמו, והיא משפרת את מצבו של הלקוח בהליך חדלות פירעון. אבל היא איננה ערובה חיצונית לתשלום, והיא אינה מכסה בהכרח רווח צבור על פוזיציה פתוחה או חוב שנוצר מעבר לסכום שהופקד.
התשואה שכתובה על דף המוצר אינה הכסף שלכם
כשמשווים שני מוצרים מובנים עם נוסחאות דומות, ההפרש בתשואה הנקובה הוא לרוב הדבר הראשון שנבדק והצד הנגדי הוא הדבר האחרון. זה סדר הפוך: מוצר עם תשואה נקובה גבוהה יותר של מנפיק חלש יותר אינו מציע יותר, הוא מתמחר סיכון אשראי גדול יותר. בדקו את שורת המנפיק במסמכי המוצר לפני שאתם משווים אחוזים.
איך לבדוק את סיכון הצד הנגדי לפני שקונים מוצר?
חמש שאלות שאפשר לענות עליהן מתוך מסמכי המוצר עצמם, לפני כל דיון בתשואה.
מי החייב? השם שמופיע בשורת המנפיק במסמכי המוצר, ולא שם המשווק, שם הסניף או שם המותג המסחרי של הסדרה.
איפה נסלקת העסקה? האם היא עוברת דרך מסלקה מרכזית, או שמדובר בחוזה דו-צדדי מול המנפיק בלבד.
מה מגבה את ההתחייבות? בטחונות שמוערכים יומית, נכסים מופרדים בנאמנות, או רק המאזן של המנפיק.
איך יוצאים באמצע? אם היציאה היחידה היא מכירה חזרה למנפיק, אז גם הנזילות של המוצר תלויה באותו גוף שאת סיכונו אתם בודקים.
האם החשיפה והכשל מתואמים? האם התרחיש שבו המוצר אמור לשלם לכם הוא גם התרחיש שבו קשה למנפיק לשלם.
סיכון בכיוון הלא נכון (Wrong-Way Risk)
המקרה הגרוע ביותר הוא כשגודל החשיפה שלכם וכושר הפירעון של הצד הנגדי מתקלקלים יחד. הסטנדרט הבינלאומי לתשתיות שוק פיננסיות מטפל בזה במפורש ודורש להגביל קבלת בטחונות שצפויים לאבד מערכם בדיוק כאשר מי שהעמיד אותם נכשל, וכן למדוד את המתאם בין איתנות הצד הנגדי לבין שווי הבטחונות. 4 אותו היגיון תקף למשקיע פרטי: מוצר שמשלם דווקא במשבר פיננסי, שהמנפיק שלו הוא גוף פיננסי שנפגע באותו משבר, מגלם הגנה חלשה יותר ממה שנראה בנוסחה.
מושגים קשורים
המסגרת האירופית שקובעת את מגבלות הביטחונות והחשיפה לצד נגדי בקרנות שמשכפלות מדד בשיטה סינתטית.
חוזה דו-צדדי מול ברוקר או זירה, ללא בעלות בנכס וללא מסלקה מרכזית שתעמוד מאחורי הרווח הצבור.
המנגנון שמגביל את סיכון הצד הנגדי מול בנק במדינות רבות, ושבישראל אינו קיים כהסדר סטטוטורי.
שאלות נפוצות
סיכון צד נגדי הוא הסיכון שהגוף שחתום מולכם על חוזה פיננסי לא יעמוד בהתחייבותו לשלם. הוא נפרד מסיכון שוק: סיכון שוק קובע כמה שווה החוזה, וסיכון צד נגדי קובע אם השווי הזה ישולם בפועל. בעסקה שנסלקת במסלקה מרכזית המסלקה נכנסת בין הצדדים, דורשת בטחונות ומחזיקה קרן כשל, ולכן החשיפה אינה מופנית לגוף בודד. במוצר חוץ-בורסאי, כמו פיקדון מובנה, מוצר מובנה, CFD או חוזה החלף בתוך קרן סל סינתטית, אין שכבה כזאת והחשיפה היא ישירות למנפיק. לכן התשואה הנקובה של מוצר חסרת משמעות אם המנפיק אינו עומד בהתחייבויותיו.
סיכון שוק הוא הסיכון שערך הנכס ישתנה לרעתכם, וסיכון צד נגדי הוא הסיכון שמי שחייב לכם את הערך הזה לא ישלם אותו. אפשר לצדוק לחלוטין בתחזית ולראות רווח על המסך, ועדיין לא לקבל את הכסף. בחוזה נגזר השניים קשורים זה בזה: גודל החשיפה לצד הנגדי משתנה כל יום לפי מחיר נכס הבסיס, והצד החשוף הוא זה שנמצא ברווח באותו רגע.
כן, כי פיקדון הוא במהותו חוב של הבנק כלפי המפקיד ולא נכס שמוחזק בנפרד. בישראל אין מנגנון ביטוח פיקדונות סטטוטורי, כלומר אין חוק, אין קרן ייעודית ואין תקרת כיסוי שנקבעה מראש. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מתאר את המצב כערבות ממשלתית משתמעת שאינה מעוגנת בחקיקה מפורשת. הבנקים כפופים לפיקוח ולדרישות הון, אך זה מנגנון שונה מהתחייבות סטטוטורית להשיב כסף למפקיד.
המסלקה נכנסת בין שני הצדדים והופכת להיות הקונה מול כל מוכר והמוכר מול כל קונה, כך שאף אחד אינו חשוף לזהות של מי שנמצא מולו במסחר. היא גובה בטחונות שוטפים מהחברים, מחזיקה קרן כשל שמפזרת חלק מהסיכון בין החברים, ומחויבת להחזיק משאבים שיעמדו בכשל של החבר בעל החשיפה המצרפית הגדולה ביותר. מסלקה מורכבת או בעלת חשיבות מערכתית בכמה תחומי שיפוט נדרשת לכסות את שני החברים הגדולים.
קרן סל סינתטית אינה מחזיקה את ניירות הערך של המדד אלא חוזה החלף מול גוף פיננסי, שמתחייב להעביר לה את תשואת המדד. עבודה של ה-BIS מנסחת זאת כהמרה של סיכון עקיבה לסיכון צד נגדי. החוזה מגובה בבטחונות: לפי כללי UCITS סל הביטחונות היומי צריך לכסות לפחות 90% מהשווי הנקי של הקרן, כך שהחשיפה מוגבלת לכל היותר לכ-10% משוויה. נכסי הביטחון עצמם יכולים להיות שונים לגמרי מנכסי המדד.
היא מצמצמת אותה ואינה מבטלת אותה. הפרדת כספי לקוחות מונעת שימוש בכסף שהופקד לצורכי הפעילות של הזירה עצמה, ומשפרת את מעמד הלקוח בהליך חדלות פירעון. היא אינה ערובה חיצונית לתשלום, ואינה מכסה בהכרח רווח צבור על פוזיציה פתוחה, שהוא חוב של הזירה כלפיכם ולא כסף שהופקד על ידכם. בישראל הפעילות של זירות סוחר מחייבת רישיון ונתונה לפיקוח רשות ניירות ערך.
חפשו במסמכי המוצר את שורת המנפיק, ולא את שם המשווק, שם הסניף או שם המותג של הסדרה. אחר כך בדקו שלושה דברים: אם העסקה נסלקת במסלקה מרכזית או שהיא חוזה דו-צדדי, מה מגבה את ההתחייבות (בטחונות יומיים, נכסים בנאמנות, או רק המאזן של המנפיק), ואיך יוצאים מהמוצר לפני מועד הפדיון. אם היציאה היחידה היא מכירה חזרה למנפיק, גם הנזילות תלויה באותו גוף.
שהמנפיק התחייב להחזיר את הקרן בתום התקופה, ולא שהכסף מוחזק בנפרד עבורכם. ההגנה על הקרן ניתנת על ידי אותו גוף שהתחייב גם על התשואה, ולכן היא אינה מנטרלת את סיכון הצד הנגדי אלא רק קובעת את סכום החוב. שימו לב גם שההגנה היא בדרך כלל נומינלית ובמטבע הבסיס של המוצר, כלומר היא אינה מתייחסת לשחיקת הערך הריאלית לאורך התקופה.
זה המצב שבו גודל החשיפה שלכם וכושר הפירעון של הצד הנגדי מתדרדרים יחד, כלומר התרחיש שבו המוצר אמור לשלם לכם הוא בדיוק התרחיש שבו קשה למנפיק לשלם. הסטנדרט הבינלאומי לתשתיות שוק פיננסיות מתייחס לזה במפורש ודורש להגביל קבלת בטחונות שצפויים לאבד מערכם כאשר מי שהעמיד אותם נכשל. עבור משקיע פרטי, זה אומר שהגנה שנרכשת מגוף שנפגע באותו משבר עצמו חלשה יותר ממה שנראה בנוסחה.
- בנק ישראל. "סוגיות שכרוכות בהחלת ביטוח פיקדונות", 16 ביוני 2015(2015) boi.org.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 09/08/2026
- Srichander Ramaswamy. "Market structures and systemic risks of exchange-traded funds", BIS Working Papers No 343, Bank for International Settlements(2011) bis.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 09/08/2026
- רשות ניירות ערך. "זירות סוחר", מדור הגופים המפוקחים new.isa.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 09/08/2026
- CPSS-IOSCO. "Principles for Financial Market Infrastructures", Bank for International Settlements, April 2012(2012) bis.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 09/08/2026
- הבורסה לניירות ערך בתל אביב. "מסלקות הבורסה" tase.co.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 09/08/2026
- הבורסה לניירות ערך בתל אביב. "קרן הסיכונים של מסלקת הנגזרים" tase.co.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 09/08/2026
מייסד
נכתב ונבדק על ידי מערכת מידע-הון
השקעתי שנים בהייטק ובשוק ההון. ניהלתי בעצמי את הפנסיה, הביטוחים וההשקעות שלי, של המשפחה ושל החברים, ובמקביל אני מוביל קהילת משקיעים פעילה כבר שנים. כל ערך במידע-הון מתורגם ישירות מהחוק והרגולציה לעברית קריאה, כדי שהמסמך הבא שיגיע אליך בדואר יהיה מובן. גם בעשר וחצי בלילה.
תחומי מומחיות