חשבון בנק של נפטר: איך משחררים את הכספים, מה קורה לחשבון משותף ומה עם ההוראות הקבועות

תכנון פיננסיחשבון בנק של נפטר: איך משחררים את הכספים, מה קורה לחשבון משותף ומה עם ההוראות הקבועות

מה נעצר ומה ממשיך לרוץ בחשבון אחרי פטירה, מה בדיוק עושה תנאי היוותרות בחיים בחשבון משותף, אילו מסמכים משחררים כסף, ומי נושא ביתרת החובה שנשארה.

את חשבון הבנק של נפטר פותח מסמך אחד: צו ירושה או צו קיום צוואה. עד שהוא מגיע, חשבון של אדם יחיד נעצר, ואילו חשבון משותף שנחתם בו תנאי היוותרות בחיים ממשיך לפעול מול הבנק. ההבדל בין שני המצבים נקבע בטופס שנחתם ביום פתיחת החשבון, ולא בשיחה עם הפקיד אחרי הפטירה.

הדף הזה לוקח את השבוע הראשון לפי הסדר שבו הוא קורה בפועל: מה נעצר ברגע שהבנק יודע, מה ממשיך להיגבות בלי שאיש עצר אותו, איזה מסמך פותח כל שלב, ומי נשאר מול יתרת החובה. את ההליך המשפטי עצמו, כלומר איך מגישים בקשה לצו וכמה זמן היא לוקחת, מכסה הדף על הליך הירושה. כאן מדובר במכניקה של החשבון.

מה קורה ברגע שהבנק מקבל הודעה על הפטירה?

הבנק מפריד בין שתי שאלות שונות: מי רשאי להורות לו לפעול בחשבון, ומי בעל הכסף שבתוכו. ההרשאה לפעול נשענת על הסכמה של בעל החשבון, ולכן ייפוי כוח וכרטיסים שהונפקו לשימושו מאבדים את הבסיס שלהם. הבעלות בכסף עוברת ליורשים, אבל הבנק אינו הגורם שקובע מי הם.

זו הסיבה שהבנק נעצר. בנק ישראל מסביר שסעיף 13א לפקודת הבנקאות 1941 נועד לקבוע שתאגידים בנקאיים רשאים להמשיך ולקיים את הוראותיו של בעל חשבון שנותר בחיים, בלי שיסתכנו בשל תביעות מצדדים אחרים כגון מנהל העיזבון או היורש של בעל החשבון שנפטר¹. במקום שבו ההגנה הזאת לא קיימת, כל תשלום שהבנק יבצע חושף אותו לתביעה, ולכן הפעילות היוצאת נעצרת עד שמוצג צו.

המקום להתחיל בו הוא לא התור בסניף. בנק ישראל מחייב כל בנק להציג בדף הבית שלו, באופן ברור ובמקום בולט, הפניה לדף ייעודי שעוסק בפניות ציבור בנושא פיקדונות ללא תנועה וחשבונות נפטרים, ולפרט בו את דרכי הפנייה ואת המסמכים שייתכן שיידרשו לצורך קבלת מידע או כספים². בנוסף, כל בנק נדרש למנות גורם ייעודי לטיפול בפניות בנושא הזה². שתי הדרישות האלה הופכות את רשימת המסמכים לדבר שאפשר לקרוא מראש, במקום לגלות אותו בשלושה ביקורים.

מה ההבדל בין חשבון יחיד, חשבון משותף עם סעיף היוותרות בחיים, וחשבון בלעדיו?

ההבדל הוא בשאלה אם מישהו נשאר עם סמכות לפעול בחשבון ברגע הפטירה. סעיף 13א לפקודת הבנקאות 1941, כפי שהוא מצוטט בהוראת בנק ישראל, קובע שאם הותנה עם התאגיד הבנקאי כי בפטירת אחד מבעלי החשבון יהיה בעל החשבון הנותר בחיים זכאי להמשיך לעשות פעולות בחשבון, יעמוד התנאי בתוקפו לעניין היחסים שבין התאגיד הבנקאי לבין בעלי החשבון גם לאחר הפטירה¹. התנאי הזה הוא שנקרא תנאי היוותרות בחיים.

התנאי אינו נסתר. בנק ישראל מחייב את הבנק להציע אותו בהסכם לפתיחת חשבון משותף, להציג אותו באופן ברור ובולט, ולכלול לצדו הסבר על המשמעויות של תחולתו או אי תחולתו¹. כשזכויות החתימה הן ביחד ולחוד, הבנק נדרש להציע שהתנאי יחול ולקבל את אישור הלקוח לבחירתו כתנאי לכריתת ההסכם. כשזכויות החתימה הן ביחד בלבד, הבנק נדרש לקבל את בחירת השותפים לכאן או לכאן, גם כן כתנאי לכריתת ההסכם¹. שינוי בזכויות החתימה או צירוף שותף חדש מחזירים את השאלה לשולחן, והבנק חייב ליידע ולקבל בחירה מעודכנת¹.

אילו חיובים ממשיכים לרוץ אחרי הפטירה?

החיובים אינם נעצרים מעצמם. הוראות קבע, הרשאות לחיוב חשבון ועסקאות בתשלומים שהונפקו על כרטיס של הנפטר ממשיכות לפגוש את החשבון עד שמישהו מסדיר אותן אחת אחת. בנק ישראל תיקן את ההוראה בדיוק בגלל זה, ואחת ממטרות העדכון היא להקל על הנותר בחיים לטפל בחיובים קיימים באמצעי תשלום שהונפקו לשימוש השותף שנפטר¹.

מה שהבנק חייב לעשות מוגדר. הוא נדרש להודיע לשותפים הנותרים בחיים, בהקדם האפשרי, מהם אמצעי התשלום שהונפקו לשימוש השותף שנפטר ומקושרים לחשבון, ולהסביר איך להסדיר את החיובים הקיימים עליהם, ובכלל זה להעביר אותם לאמצעי תשלום אחר. באמצעי תשלום שלא הבנק הנפיק, הבנקים נדרשים לקבוע ביניהם תהליכים ליידוע ולהסבר, ולעשות זאת בשימת לב לצורך במתן שירות מהיר ונוח לשותף הנותר בחיים¹.

מה תנאי היוותרות בחיים לא עושה?

הוא לא מעביר את הכסף. זו הטעות הנפוצה ביותר בנושא הזה, והרגולטור מתאר אותה בלשון מפורשת: לפי בנק ישראל נפוצה בציבור דעה מוטעית כאילו לתנאי היוותרות בחיים שבטופסי חשבון משותף יש כוח להעביר נכסים, כגון כספים או ניירות ערך, מבעל חשבון שנפטר לשותף שנותר בחיים, בעוד שמבחינה משפטית אין לתנאי תוצאה כזאת, ואין בכוחו לבדו להעביר נכסים ביום הפטירה, מאחר שההוראות שבטופסי חשבון משותף אינן צוואה¹.

לצד זה, גם ההיפך מפתיע משפחות. בנק ישראל מציין שקיימים מקרים שבהם התברר שהתנאי כלל לא חל בחוזה, והשותפים לא היו מודעים לכך לפני הפטירה, דבר שהוביל לקושי של השותף הנותר בחיים לפעול בחשבון¹. לכן ההוראה כוללת גם הוראת מעבר: הבנק נדרש לפנות לבעלי חשבונות משותפים קיימים שלא בחרו שהתנאי יחול לגביהם, כדי להסב את תשומת ליבם ולברר את צרכיהם¹.

מי נושא ביתרת החובה, במסגרת האשראי ובהלוואה?

החוב אינו נמחק בפטירה. יתרת חובה בחשבון היא התחייבות שנוצרה בהסכם, וההסכם ממשיך להתקיים גם כשאחד הצדדים לו נפטר. מכאן נגזרות שלוש תמונות שונות, ולכל אחת מהן כתובת אחרת.

• חשבון על שם אדם אחד. החוב הופך לחוב שיש להסדיר מול העיזבון, כלומר לפני שהיורשים מקבלים את מה שנשאר. היקף האחריות של יורש לחובות העיזבון נקבע בחוק הירושה ולא בשיחה בסניף, ולכן שווה לדעת מה בדיוק חותמים עליו לפני שחותמים.
• חשבון משותף. שני השותפים חתמו על אותו הסכם ועל אותה מסגרת אשראי. הפטירה של אחד מהם אינה מקטינה את ההתחייבות של השני כלפי הבנק, וגם תנאי היוותרות בחיים אינו נועד לכך. הוא נועד לאפשר לשותף להמשיך לפעול, ולא לפטור אותו מחוב.
• הלוואה עם ערב. הערבות היא התחייבות נפרדת של הערב כלפי הבנק, והיא אינה מסתיימת עם פטירת הלווה. מי שערב להלוואה של קרוב משפחה נמצא במעגל הזה גם אם אינו יורש.

המשמעות המעשית פשוטה: כשהחשבון עומד ביתרת חובה, כל חודש שבו הצו מתעכב הוא חודש נוסף של ריבית חובה על אותה יתרה. חשבון בזכות פשוט ממתין, וחשבון בחובה מעמיק את החוב בזמן ההמתנה. זו הסיבה המרכזית לכך שסדר הפעולות מול הבנק חשוב יותר בחשבונות שבהם קיימת מסגרת מנוצלת.

איך מאתרים חשבונות שאיש במשפחה לא ידע עליהם?

דרך אתר ייעודי, בלי עלות ובלי לעבור בנק בנק. בנק ישראל הקים פלטפורמה אינטרנטית שמאפשרת ליורשים של לקוחות שנפטרו לקבל מידע על חשבונות ופיקדונות, והמידע שמוצג ליורש מתייחס לכלל החשבונות על שם הנפטר, הן חשבונות פעילים והן חשבונות או פיקדונות שאינם פעילים². שם המערכת הוא הר הכסף 2, והיא מנוהלת בכתובת itur.mof.gov.il³.

חשוב לדעת מה האתר לא מראה. תוצאות החיפוש כוללות רק את שם הבנק שבו מתנהל החשבון או הפיקדון. פרטים על סוג החשבון ועל יתרת הכספים שבו יינתנו רק על ידי הבנק שבו מתנהל החשבון². כלומר האתר הוא מפה, לא מאזן, והצעד שאחריו הוא פנייה לאותו בנק דרך הדף הייעודי שלו.

סדר הגודל של הכסף שנשאר תקוע מסביר למה זה שווה בדיקה. לפי הפיקוח על הבנקים, היו במערכת הבנקאית כ-539,000 חשבונות בנק ופיקדונות ללא תנועה של יחידים בסך מצטבר של כ-6.8 מיליארד ₪, ומתוכם כ-90,000 חשבונות של נפטרים בסך מצטבר של כ-1.7 מיליארד ₪^°3. חלוקה פשוטה של שני המספרים האחרונים נותנת ממוצע של כ-18,800 ₪ לחשבון של נפטר. זה לא סכום שמשנה חיים, אבל הוא גם רחוק מאוד מאפס, והוא יושב שם משום שאיש לא חיפש.

פיקדון נחשב ללא תנועה כשעברו עשרה חודשים מהיום שהתקבלה ההוראה האחרונה מבעליו, וכשהבנק לא הצליח ליצור עם הבעלים קשר במשך חודשיים סמוך למועד הפירעון². הבנקים מדווחים לבנק ישראל על החשבונות והפיקדונות האלה בדיווח חודשי שמוגש בתוך ארבעה ימי עסקים מתום כל חודש, ואחד הלוחות בו הוא פירוט תעודות הזהות של לקוחות הבנק שנפטרו⁴. הדיווח הזה הוא מה שמזין את החיפוש, ולכן חשבון שנפתח בשבוע שעבר לא יופיע בו.

חשבון בנק של נפטר נעצר משום שאין עוד מי שרשאי להורות לבנק לפעול בו, ומה שפותח אותו הוא צו ירושה או צו קיום צוואה יחד עם המסמכים שכל בנק מפרסם בדף ייעודי. חשבון משותף שנחתם בו תנאי היוותרות בחיים הוא היוצא מן הכלל: השותף הנותר בחיים ממשיך לפעול בו מול הבנק, אבל התנאי אינו מעביר בעלות ואינו משנה את זכויות היורשים. במקביל, החיובים שהונפקו על אמצעי תשלום של הנפטר ממשיכים לרוץ עד שמסדירים אותם, והבנק חייב למסור את רשימתם בהקדם האפשרי.