מס על דיבידנד

המס שחל על חלוקת רווחים מחברה לבעלי מניותיה

מס על דיבידנד הוא מס המוטל על תשלום דיבידנד שמקבל בעל מניות מחברה. דיבידנד הוא חלוקת רווחים שהחברה כבר שילמה עליהם מס חברות (23%), ולכן מיסוי הדיבידנד נתפס כ"שכבת מס שנייה" על אותם רווחים. בישראל, שיעור המס על דיבידנד ליחיד שאינו בעל מניות מהותי עומד על 25%.¹

בעל מניות מהותי, מי שמחזיק 10% או יותר מאמצעי השליטה בחברה, משלם 30% מס על דיבידנד. בנוסף, על דיבידנד מעל תקרה שנתית מסוימת (כ-721,560 ₪ בשנת 2024) חל גם מס יסף (מס נוסף על הכנסות גבוהות) בשיעור של 3%, כך שנטל המס המרבי יכול להגיע ל-33%.

ניכוי מס במקור

בניגוד לרווחי הון שלעיתים מחייבים דיווח עצמי, מס על דיבידנד מנוכה במקור על ידי החברה המחלקת או על ידי הברוקר. כלומר, הדיבידנד שמגיע לחשבון המשקיע כבר "נקי" מניכוי מס. במקרה של דיבידנד מחברה זרה, הברוקר ינכה מס לפי אמנת המס הרלוונטית, ועל המשקיע לוודא שהוא לא משלם מס כפול.

דיבידנד מחו"ל ואמנות מס

• ניכוי במקור בחו"ל: מדינות רבות מנכות מס במקור על דיבידנד המשולם לתושבי חוץ. למשל, ארה"ב מנכה 25% (או 15%-17.5% לפי אמנת המס עם ישראל).²
• זיכוי מס זר: ישראל מעניקה זיכוי על המס ששולם בחו"ל, כך שהמשקיע משלים רק את ההפרש עד לשיעור המס הישראלי (25%).
• קרנות אירית צוברות: משקיעים רבים בוחרים בקרנות צוברות הרשומות באירלנד כדי לדחות את אירוע המס, הדיבידנדים מושקעים מחדש ללא חלוקה.

ניהול נכון של מיסוי דיבידנדים, במיוחד מהשקעות בינלאומיות, יכול לחסוך למשקיע אלפי שקלים בשנה. כדאי לבדוק את אמנות המס הרלוונטיות ולשקול מבנה השקעה יעיל מבחינת מס.

מושגי מפתח