Bid/Ask (הצעה/ביקוש)

מחירי ה-Bid וה-Ask הם שני הצדדים של כל עסקה בשוק ההון

שני המחירים שמניעים כל עסקה בבורסה: ה-Bid שהקונה מציע וה-Ask שהמוכר דורש

בכל רגע נתון בשוק ההון, לכל נייר ערך יש שני מחירים שונים. ה-Bid (הצעת קנייה) הוא המחיר הגבוה ביותר שקונה מוכן לשלם עבור נייר הערך, וה-Ask (הצעת מכירה) הוא המחיר הנמוך ביותר שמוכר מוכן לקבל. הפער בין שני המחירים הללו נקרא Spread, והוא מרכיב מרכזי בעלויות המסחר שלכם.¹

כשאתם רואים ציטוט מחיר של מניה, למשל "Apple: 182.50 / 182.52", המספר הראשון (182.50) הוא ה-Bid והשני (182.52) הוא ה-Ask. אם תרצו לקנות מיד, תשלמו את מחיר ה-Ask. אם תרצו למכור מיד, תקבלו את מחיר ה-Bid. ההבדל של 2 סנט בדוגמה הזו הוא ה-Spread, עלות סמויה שכל משקיע משלם בכל עסקה.

מה זה Spread ולמה הוא חשוב?

ה-Spread (מרווח קנייה-מכירה) הוא הפער בין מחיר ה-Bid למחיר ה-Ask, והוא למעשה עלות עסקה נוספת שאתם משלמים בכל פעם שאתם קונים או מוכרים. בניגוד לעמלת ברוקר שמופיעה בחשבונית, ה-Spread הוא עלות סמויה שרבים לא מודעים לה.

נניח שקניתם מניה ב-100.10 ש"ח (מחיר Ask) ומיד אחרי הקנייה רוצים למכור אותה. במכירה תקבלו 100.00 ש"ח (מחיר Bid). הפסדתם 10 אגורות למניה, גם בלי שהמחיר באמת זז. זהו ה-Spread בפעולה. ככל שה-Spread רחב יותר, כך אתם צריכים שהמניה תעלה יותר רק כדי "להחזיר" את עלות הכניסה.

גורמים שמשפיעים על רוחב ה-Spread

• נזילות: מניות עם נפח מסחר גבוה, כמו Apple או טבע, נהנות מ-Spread צר מאוד (לעיתים פחות מאגורה אחת). מניות קטנות עם מעט קונים ומוכרים יציגו Spread רחב יותר, שיכול להגיע לאחוזים בודדים מערך המניה.
• תנודתיות: בימים סוערים בשוק, כשיש חוסר ודאות לגבי כיוון המחיר, עושי השוק מרחיבים את ה-Spread כדי להגן על עצמם מפני תנועות מחיר חדות. בזמן פרסום דוחות כספיים או אירועים גיאופוליטיים, ה-Spread יכול להתרחב באופן משמעותי.
• שעת המסחר: בתחילת יום המסחר ובסופו, ה-Spread נוטה להיות רחב יותר. באמצע היום, כשהנזילות בשיאה, ה-Spread מצטמצם. באפטר אוורס ובפרה-מרקט ה-Spread רחב בהרבה מהמסחר הרגיל.
• סוג נייר הערך: מניות של חברות גדולות (Large Cap) נהנות מ-Spread צר יותר ממניות של חברות קטנות. קרנות סל (ETF) פופולריות כמו SPY או QQQ יציגו Spread זעיר, בעוד קרנות סל נישתיות עשויות להציג מרווח רחב יותר.

איך קוראים את ספר הפקודות (Order Book)?

ספר הפקודות (Order Book) מציג בזמן אמת את כל פקודות הקנייה והמכירה הפתוחות עבור נייר ערך מסוים. בצד הקנייה (Bid) מוצגות הפקודות מהמחיר הגבוה ביותר כלפי מטה, ובצד המכירה (Ask) מוצגות הפקודות מהמחיר הנמוך ביותר כלפי מעלה. המפגש בין שני הצדדים, בנקודה שבה מחיר ה-Bid הגבוה ביותר פוגש את מחיר ה-Ask הנמוך ביותר, הוא הנקודה שבה מתבצעות עסקאות.

כשאתם בוחנים את ספר הפקודות, שימו לב לעומק השוק. אם יש הרבה פקודות קנייה בנפח גדול במחירים קרובים ל-Bid הנוכחי, זה מעיד על ביקוש חזק ועל רמת תמיכה. אם צד ה-Ask דליל, עם מעט פקודות מכירה, עלייה קטנה בביקוש עלולה להזיז את המחיר למעלה במהירות.

Bid-Ask במניות ישראליות לעומת מניות אמריקאיות

יש הבדל משמעותי ב-Spread בין הבורסות. בבורסת תל אביב, ה-Spread הממוצע במניות ת"א 125 נע בדרך כלל בין 0.1% ל-0.5% מערך המניה. במניות קטנות יותר שנסחרות בת"א הפער יכול להגיע ל-1%-2% ואף יותר. בארה"ב, במניות ה-S&P 500, ה-Spread נע סביב 0.01%-0.05% בלבד, בזכות הנפח העצום והתחרות בין עושי שוק רבים.²

ההבדל נובע בעיקר מההבדל בנפחי המסחר. הבורסה האמריקאית סוחרת ביליוני דולרים ביום, עם אלפי עושי שוק ואלגוריתמים שמתחרים על כל פקודה. בבורסת תל אביב הנפחים נמוכים יותר, ומספר עושי השוק קטן יותר. לכן, במניות ישראליות קטנות כדאי להקפיד במיוחד על שימוש בפקודות Limit ולא בפקודות Market.

תפקיד עושי השוק (Market Makers)

עושי שוק הם גופים פיננסיים שמתחייבים להציב בכל רגע נתון הצעות קנייה ומכירה עבור ניירות ערך מסוימים. בכך הם מספקים נזילות לשוק ומבטיחים שתמיד יהיה מי שימכור לכם כשתרצו לקנות, ולהיפך. הרווח שלהם מגיע בעיקר מה-Spread: הם קונים ב-Bid ומוכרים ב-Ask, ומרוויחים את ההפרש.

בבורסת תל אביב, חברות כמו אקסלנס, מיטב, ולידר שוקי הון פועלות כעושות שוק. בבורסות האמריקאיות, חברות כמו Citadel Securities ו-Virtu Financial הן עושות השוק הגדולות ביותר. ככל שיש יותר עושי שוק שמתחרים על אותו נייר ערך, כך ה-Spread צר יותר, לטובת המשקיעים.

מושגי מפתח