4% (כלל ארבעת האחוזים): מדריך לפרישה FIRE
שיעור משיכה שנתי בטוח מתיק ההשקעות בפרישה מוקדמת
כלל ארבעת האחוזים קובע שאפשר למשוך 4% מתיק ההשקעות בשנה הראשונה של הפרישה, ולהצמיד את הסכום לאינפלציה בכל שנה שלאחר מכן, מבלי שהכסף ייגמר במשך 30 שנה לפחות. הכלל פותח על ידי יועץ הפנסיה האמריקני ויליאם בנגן בשנת 1994, על בסיס נתונים היסטוריים של שוק ההון האמריקני. ניסוח המקור מדויק יותר מהכינוי שדבק בו: בהינתן דרישת מינימום של 30 שנות חיי תיק, משיכה של 4% בשנה הראשונה ולאחריה משיכות מותאמות אינפלציה "אמורה להיות בטוחה", וזה מבחן של התרחיש הגרוע ביותר בנתונים, לא ממוצע.1
המספר 4 אינו עגול במקרה, והמדרון שמאחוריו תלול: בנגן הראה שמשיכה של 4.25% בלבד יכולה לרוקן תיק תוך 28 שנה אם תנאי העבר יחזרו על עצמם, בעוד ששיעור של 4% עמד בקריטריון בכל התקופות מאז 1926, כולל האירועים הפיננסיים הגדולים. רבע אחוז מפריד בין השניים.1
בפועל, הכלל מהווה אמת מידה פשוטה לתכנון פרישה. בישראל, חשוב לזכור שהאינפלציה, מבנה המיסוי ומאפייני השוק המקומי שונים מארה"ב, ולכן חלק מהמתכננים הפיננסיים ממליצים על שיעור משיכה שמרני יותר של 3%-3.5%.
עקרונות ומגבלות הכלל
- הנחות הבסיס: אופק של 30 שנה, ונתוני Ibbotson של מניות ואג"ח אמריקניות בתרחיש הגרוע ביותר בשנים 1926 עד 1976. תיק 50/50 אמנם נמצא קרוב לאופטימום לחיי התיק המינימליים בבדיקה, אך בנגן עצמו כתב שראוי לייעץ ללקוח להחזיק הקצאה למניות קרובה ככל האפשר ל-75%, ובשום מקרה לא פחות מ-50%. תיק עם פחות מניות מקצר את חיי התיק המינימליים, לא מאריך אותם.1
- רצף תשואות: הסיכון הגדול ביותר הוא ירידות חדות בשנים הראשונות של הפרישה, מה שנקרא Sequence of Returns Risk. ירידות מוקדמות שוחקות את הקרן בצורה שקשה להתאושש ממנה.
- הצמדה לאינפלציה: הסכום הנמשך עולה כל שנה לפי שיעור האינפלציה, כך שכוח הקנייה נשמר גם אחרי עשרות שנים.
- גמישות מומלצת: בשנים של ירידות בשוק, כדאי לצמצם את המשיכה ל-3%-3.5% ולהגדיל חזרה בשנים טובות, גישה שמכונה "משיכה דינמית".
איך זה עובד בפועל?
אם צברתם 4,000,000 ₪, תמשכו בשנה הראשונה 160,000 ₪ (כ-13,300 ₪ בחודש). אם האינפלציה השנתית 3%, בשנה שלאחר מכן תמשכו 164,800 ₪. בינתיים, שאר הכסף ממשיך לצמוח בשוק, וככה התיק שורד לאורך זמן.
מה בדק מחקר טריניטי, ומה הוא השאיר בחוץ
ארבע שנים אחרי בנגן, שלושה חוקרי מימון מאוניברסיטת טריניטי בטקסס בדקו את הרעיון בצורה שיטתית: 200 שיעורי הצלחה של תיק, שהתקבלו משילוב של עשרה שיעורי משיכה (3% עד 12%), חמש הקצאות נכסים (מ-100% מניות ועד 100% אג"ח) וארבעה אופקי משיכה (15, 20, 25 ו-30 שנה), על נתוני מדד S&P 500 ואג"ח קונצרניות ארוכות בדירוג גבוה מ-1926 עד 1995. מסקנתם, בלשונם: אם ההיסטוריה מלמדת משהו על העתיד, בלתי סביר ביותר ששיעורי משיכה של 3% ו-4% ימצו תיק כלשהו של מניות ואג"ח באף אחד מאופקי המשיכה שנבדקו.2
המגבלה העיקרית
המחקר שאימת את הכלל אומר במפורש שהוא לא התאים את החישוב למסים ולא לעלויות עסקה.2 בישראל זה לא זניח: יחיד חייב במס על רווח הון ריאלי בשיעור שלא יעלה על 25%, ובעל מניות מהותי עד 30%.3 משיכה של 4% ברוטו מתיק שרובו רווח אינה 4% נטו לכיס. הוסיפו לכך מטבע שונה ומסלול אינפלציה שונה, ותקבלו את הסיבה שרבים כאן עובדים עם 3%-3.5%.
הצמדה לאינפלציה, בגרסה הישראלית
העוגן להצמדה בישראל הוא מדד המחירים לצרכן, שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-15 בכל חודש. המדד מודד את שיעור השינוי בהוצאה הדרושה לקניית סל קבוע של מוצרים ושירותים, והוא שמשמש בפועל להצמדות במשק.4 אם אתם בונים תוכנית משיכה, זה המספר שמכתיב את העלאת המשיכה השנתית, לא תחושת ההתייקרות.
משיכה קבועה מול משיכה דינמית
ההבדל המעשי המרכזי ביישום הכלל הוא בין משיכה קבועה, שבה מושכים 4% צמוד למדד בכל שנה ללא קשר לשוק, לבין משיכה דינמית, שבה מתאימים את הסכום למצב השוק. הטבלה מסכמת את ההבדלים העיקריים בין שתי הגישות:
| היבט | משיכה קבועה (4%) | משיכה דינמית |
|---|---|---|
| שיעור המשיכה | קבוע, 4% צמוד למדד בכל שנה | משתנה, בין כ-2.5% ל-5% לפי מצב השוק |
| ודאות ההכנסה | גבוהה, הסכום החודשי צפוי מראש | נמוכה יותר, ההכנסה משתנה משנה לשנה |
| עמידות התיק | טובה בתרחישים ההיסטוריים לאורך 30 שנה | גבוהה יותר, מקטינה את הסיכון שהכסף ייגמר מוקדם |
| ניהול שוטף | פשוט, ללא צורך במעקב שנתי | דורש מעקב ותיאום המשיכה בכל שנה |
רוצים להעמיק מעבר להגדרה? מנוע הצמיחה שמאפשר לתיק לשרוד עשרות שנים של משיכות הוא ריבית דריבית, והמדריך ריבית דריבית מסביר איך היא עובדת לאורך זמן. כדי להבין את הרכב 50/50 של מניות ואגרות חוב שעליו נשען הכלל, שווה לקרוא גם את מניות מול אג"ח.
שאלות נפוצות
הכלל פותח על בסיס נתוני שוק ההון האמריקאי, ולכן צריך התאמות לישראל. הבדלים מרכזיים: מחקר טריניטי, שאימת את הכלל, לא התאים את החישוב למסים ולעלויות עסקה כלל. בישראל, סעיף 91(ב) לפקודת מס הכנסה מחייב יחיד במס של עד 25% על רווח הון ריאלי (ועד 30% לבעל מניות מהותי), כך שמשיכה של 4% ברוטו אינה 4% נטו. האינפלציה הישראלית שונה מהאמריקאית, וחשיפה מטבעית (שקל מול דולר) מוסיפה סיכון. רוב המתכננים הפיננסיים הישראליים ממליצים על שיעור משיכה של 3%-3.5% כדי לפצות על ההבדלים. בנוסף, קצבת פנסיה חובה (ביטוח פנסיוני) מפחיתה את הצורך להסתמך רק על כלל 4%.
החישוב פשוט: הכפילו את ההוצאה השנתית הרצויה ב-25 (כלומר 100/4). אם אתם צריכים 15,000 ש"ח בחודש (180,000 ש"ח בשנה), צריך לצבור 4,500,000 ש"ח. ל-20,000 בחודש (240,000 בשנה), צריך 6,000,000 ש"ח. עם שיעור שמרני של 3.5%, צריך להכפיל ב-28.6: ל-15,000 בחודש צריך כ-5,150,000 ש"ח. אל תשכחו שלסכום הזה צריך להוסיף ביטוח בריאות פרטי, מס, וקרן חירום.
זה הסיכון הגדול ביותר, ונקרא Sequence of Returns Risk (סיכון רצף תשואות). ירידה של 30% בשנה הראשונה פוגעת הרבה יותר מאותה ירידה בשנה ה-15, כי אתם מושכים כסף מתיק שכבר ירד. הפתרון: שמרו על "כרית ביטחון" של 2-3 שנות הוצאות במזומן או באג"ח קצר. כשהשוק יורד, תמשכו מהכרית ולא תמכרו מניות בשפל. כשהשוק מתאושש, תמלאו מחדש.
משיכה דינמית בטוחה יותר מבחינת עמידות התיק. הרעיון: בשנים טובות (שוק עולה) אפשר למשוך 4%-5%, ובשנים גרועות (שוק יורד) לצמצם ל-2.5%-3%. ההיגיון פשוט וישיר משני המקורות הקנוניים: שניהם מודדים תרחיש גרוע ביותר של משיכה קבועה, ולכן כל הפחתה יזומה של המשיכה בשנים החלשות מרחיקה את התיק מהתרחיש שהם בדקו. החיסרון: חוסר ודאות בהכנסה החודשית. גישת ביניים: קבעו "רצפה" מינימלית (למשל 3%) ו"תקרה" מקסימלית (5%), והתאימו בטווח הזה לפי ביצועי השוק.
לא. כלל 4% מתייחס רק לתיק ההשקעות הנזיל שלכם. קצבת פנסיה, ביטוח לאומי, וקצבאות אחרות הן הכנסות נפרדות שמפחיתות את הסכום שצריך למשוך מהתיק. אם ההוצאה החודשית שלכם 15,000 ש"ח וקצבת הפנסיה תהיה 8,000 ש"ח, צריך למשוך רק 7,000 ש"ח מהתיק (84,000 ש"ח בשנה). לפי כלל 4%, צריך תיק של 2,100,000 ש"ח בלבד, הרבה פחות מ-4.5 מיליון.
שני המקורות הקנוניים לא אומרים בדיוק אותו דבר. בנגן מצא שתיק 50/50 ממקסם את חיי התיק המינימליים, אך המליץ בפועל על הקצאה למניות קרובה ככל האפשר ל-75% ובשום מקרה לא פחות מ-50%. מחקר טריניטי מצא שדווקא בשיעורי משיכה של 7% ומטה, תיק 50% מניות ו-50% אג"ח הציג שיעורי הצלחה גבוהים יותר מתיקים מוטי מניות בכל אופקי המשיכה שנבדקו. המסקנה המעשית: הטווח 50% עד 75% מניות הוא איפה שהדיון מתנהל, ותיק דל מניות מקצר את חיי התיק ולא מאריך אותם. כדאי גם לשלב אג"ח צמוד מדד לגידור אינפלציה.
מושגי מפתח
- Bengen, W.P. "Determining Withdrawal Rates Using Historical Data", Journal of Financial Planning, אוקטובר 1994 (עותק מארכיון האינטרנט)(1994) web.archive.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- Cooley, P.L., Hubbard, C.M., Walz, D.T. "Retirement Savings: Choosing a Withdrawal Rate That Is Sustainable" (מחקר טריניטי), AAII Journal, פברואר 1998 (עותק מארכיון האינטרנט)(1998) web.archive.org ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיף 91(ב) - שיעור המס על רווח הון ריאלי ליחיד main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
- הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - מדד המחירים לצרכן cbs.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 11/08/2026
שיעור משיכה בטוח
האחוז השנתי שאפשר למשוך מהתיק בלי לסכן את הקרן, 4% לפי בנגן, 3.5% לפי אחרים.
מחקר טריניטי
מחקר מ-1998 של שלושה חוקרי מימון מאוניברסיטת טריניטי, שבדק 200 שילובים של שיעור משיכה, הקצאת נכסים ואופק, על נתוני 1926 עד 1995.
סיכון רצף תשואות
הסיכון שמשבר בשוק בשנים הראשונות של הפרישה ישחק את התיק מהר מדי ויגרום לכסף להיגמר.
משיכה דינמית
גישה גמישה שבה מתאימים את סכום המשיכה לביצועי השוק, פחות בירידות, יותר בעליות.
מייסד
נכתב ונבדק על ידי מערכת מידע-הון
השקעתי שנים בהייטק ובשוק ההון. ניהלתי בעצמי את הפנסיה, הביטוחים וההשקעות שלי, של המשפחה ושל החברים, ובמקביל אני מוביל קהילת משקיעים פעילה כבר שנים. כל ערך במידע-הון מתורגם ישירות מהחוק והרגולציה לעברית קריאה, כדי שהמסמך הבא שיגיע אליך בדואר יהיה מובן. גם בעשר וחצי בלילה.
תחומי מומחיות