עיוורון לעלות אלטרנטיבית
אם 200,000 ש"ח יושבים בעובר ושב בריבית אפס, אתם לא "לא עושים כלום". אתם מפסידים 8,000 עד 10,000 ש"ח בשנה.
בקצרה
עיוורון לעלות אלטרנטיבית: ההגדרה הבסיסית
עלות אלטרנטיבית (opportunity cost) היא הערך של החלופה הטובה ביותר שויתרנו עליה כדי לבחור במה שבחרנו. המושג הוא אחד מעקרונות היסוד בכלכלה, והופיע בגרסה מוקדמת אצל פרדריק באסטיה בשנת 1850 ובמלוא יכולתו בעבודה הסמינרית של Frederick ואחרים מ-2009. העיוורון הוא ההטיה הקוגניטיבית שבה אנחנו שוכחים להכניס את העלות הזו לחישוב, כי החלופה לא "נרשמת" בעיניים.1
המשקיע רואה את הכסף בחשבון ומרגיש שהוא לא פועל, בלי להבין שהבחירה לא לפעול היא בחירה שעולה כסף. המחקר של Frederick ועמיתיו הראה שכאשר חוקרים מזכירים במפורש את האלטרנטיבה, שיעור הבחירה באופציה האקטיבית עולה משמעותית. נתוני בנק ישראל מראים שמשקי בית ישראליים מחזיקים מאות מיליארדי שקלים בעו"ש ובפיקדונות ללא ריבית. רוב הסכומים האלה הם כסף שלא שייך ליעד ספציפי, והוא פשוט לא זז כי אין לו דוחף פנימי.
איך העיוורון פועל?
המוח מעריך פעולות לפי מה שנראה בעיניים. כסף שיושב בחשבון "לא משתנה", ולכן המוח רואה אותו כסטטוס קוו שאין בו עלות. החישוב הרציונלי אומר שהכסף בחשבון בריבית 0% בסביבת ריבית 4.5% מייצר פער של 4.5% בשנה, שמתורגם לשקלים אמיתיים. אבל המוח לא רואה שקלים שלא הרוויחו. הוא רואה את האיזון היציב של החשבון ומסווג את המצב כ"לא עשיתי כלום, לא הפסדתי".2
הדבר מתעצם כשהעלות האלטרנטיבית אינה ודאית (תשואה צפויה אבל לא מובטחת) בעוד ה"שקט" של המצב הקיים נתפס כוודאי. באתרי בנק ישראל ובחוזרי המפקח על הבנקים יש דרישות שקיפות לגבי ריבית אלטרנטיבית, אבל רוב הלקוחות לא בודקים אותם. הטיית העיוורון חזקה יותר מהשקיפות הפורמלית, והמספרים הקטנים על גב הדף לא מתחרים ברגשות של "הכסף בטוח במקום שלו".
דוגמה: 200,000 ש"ח בעו"ש במשך 3 שנים
משקיע ישראלי בן 40 מקבל פיצויים של 200,000 ש"ח אחרי פיטורים. הוא "מתכנן לחשוב" מה לעשות עם הכסף וצובר אותו בעו"ש. שלוש שנים אחר כך, הכסף עדיין שם. בסביבת הריבית של 4% עד 4.5% בישראל, קרן כספית הייתה מניבה כ-8,000 ש"ח בשנה הראשונה, 8,640 ש"ח בשנייה (עם ריבית דריבית), ו-9,331 ש"ח בשלישית.
סך הכל: כ-25,970 ש"ח בתשואה שלא נוצרה. בנוסף, אם האינפלציה באותה תקופה הייתה 3% בשנה, הכסף בעו"ש איבד כ-17,400 ש"ח בכוח קנייה. הפסד הכולל מהעיוורון לעלות אלטרנטיבית: כ-43,370 ש"ח.
המשקיע לא רואה את ההפסד כי הוא לא הוציא כסף, אבל ההפסד מדיד לחלוטין. כל חודש של "חשיבה" עולה כסף ממשי, ופעולה פשוטה של העברה לקרן כספית הייתה שווה עשרות אלפי שקלים.
כלי פרקטי: שאלת "מה הייתי מקבל אחרת?"
הכלי היחיד שעובד הוא שאלה אחת שמתווספת לכל החלטה פיננסית: "מה הייתי מקבל אחרת עם אותו כסף?". השאלה מכריחה את המוח להכניס את החלופה לחישוב. לגבי עו"ש: "אם הייתי מעביר לקרן כספית, הייתי מקבל X ש"ח בשנה". לגבי פיקדון לריבית 3%: "אם הייתי במק"מ, הייתי מקבל Y ש"ח". לגבי מניית דיבידנד עם תשואה 3%: "אם הייתי במדד צמיחה, תוחלת הרווח הייתה Z".
השאלה לא מחייבת אתכם לפעול, היא רק מחייבת אתכם לדעת. ברגע שהמשקיע יודע, הסיכוי שיפעל גדל דרמטית, כי הוא לא יכול יותר לקרוא לעצמו "ניטרלי". הידיעה הופכת את אי-הפעולה לבחירה מודעת ולא להימנעות פאסיבית.
טעויות נפוצות
השארת "כסף לטווח קצר" בעובר ושב במקום בקרן כספית. קרן כספית נזילה באותה מידה אבל מניבה 4% יותר בשנה. הבחירה "לחכות שהשוק יסתדר" לפני קבלת החלטה: ההמתנה היא פעולה שעולה תשואה צפויה. השוואת השקעה רק לאלטרנטיבה אחת ("קרן כספית") בלי לבדוק אחרות כמו מק"מ, פיקדון קצר, או קרן נזילה, כשלכל אחת יש תשואה וסיכון שונים. התעלמות מעלות אלטרנטיבית של זמן: שעות שמבוזבזות במחקר של מניה בודדת עלולות להיות שוות יותר אם יושקעו בהעלאת הכנסה או בלמידת מיסוי.
טיפים מעשיים
בדקו את יתרת העו"ש שלכם פעם בחודש. כל סכום מעל 20,000 ש"ח שאין לו ייעוד מיידי הוא מועמד לקרן כספית. הגדירו מדרגות נזילות: חלק בעו"ש לחודש הוצאות, חלק בקרן כספית לשלושה עד שישה חודשי הוצאות, חלק במק"מ או פיקדון קצר לחודשים 6 עד 12, וחלק בתיק השקעות לטווח ארוך. חשבו מראש את התשואה שהייתם מקבלים בחלופות ורשמו אותה בשקלים. ראיית המספר בשקלים יוצרת דחף לפעולה. קבעו תאריך החלטה: לא יאוחר מ-30 יום אחרי שהכסף נכנס, חייבים להעביר אותו ליעד מוגדר.
חשוב לדעת
עלות אלטרנטיבית היא הכלי היסודי של כל כלכלן, והיא מופיעה בספרי היסוד של המקצוע. העובדה שרוב המשקיעים הפרטיים לא מיישמים אותה היא לא בעיה טכנית, היא הטיה פסיכולוגית. זיהוי ההטיה היא הצעד הראשון. הצעד השני הוא לבנות הרגל של בדיקת אלטרנטיבה לפני כל החלטה, גם החלטה של לא לעשות כלום. בלי הבדיקה, ההחלטה נעשית בחצי מוח.
שורה תחתונה
עיוורון לעלות אלטרנטיבית הוא הסיבה שהחלטות פשוטות, כמו להשאיר כסף בעו"ש, יכולות לעלות עשרות אלפי שקלים. הכלי היחיד שעובד הוא להוסיף את השאלה "מה הייתי מקבל אחרת?" לכל החלטה פיננסית. זה משנה את החוויה של לא לעשות כלום מניטרלית לפעולה אקטיבית שדורשת הצדקה.
שאלות נפוצות
כן, מדיד לגמרי. אם האלטרנטיבה הייתה מניבה 8,000 ש"ח בשנה והמצב הנוכחי מניב 0, ה-8,000 ש"ח הם הפסד בשקלים אמיתיים, גם אם הם לא יצאו מהחשבון. הכסף פשוט לא הגיע אליו, וזה אותו דבר.
לכל כסף שיושב במקום אחד, בדקו מה החלופה הטובה ביותר. אם החלופה מניבה 4% ואתם מקבלים 0%, הכפילו את הסכום ב-0.04 וקיבלתם את ההפסד השנתי. 200,000 ש"ח כפול 4% הם 8,000 ש"ח לשנה.
הטיית סטטוס קוו היא העדפה כללית לאי-שינוי. עיוורון לעלות אלטרנטיבית היא טעות ספציפית בחישוב שלא מכניסה את החלופה למשוואה. שתיהן יחד מאיצות את ההחזקה בעו"ש, אבל הן מנגנונים שונים.
- Frederick, S., Novemsky, N., Wang, J., Dhar, R. & Nowlis, S. (2009) "Opportunity Cost Neglect" — Journal of Consumer Research(2009) academic.oup.com ↗ ↩
- Thaler, R. (2015) "Misbehaving: The Making of Behavioral Economics"(2015) wwnorton.com ↗ ↩
- Kahneman, D. (2011) "Thinking, Fast and Slow" — Chapter 34 on mental categorization of spending(2011) us.macmillan.com ↗ ↩
מושגים קשורים
הטיית סטטוס קוו
הטיה משלימה. שתיהן יחד יוצרות את הקיבעון בעו"ש: סטטוס קוו מונע תנועה, ועיוורון לעלות אלטרנטיבית מסתיר את המחיר של אי-התנועה.
קרן כספית
האלטרנטיבה הפרקטית הראשונה שרוב המשקיעים הישראלים מתעלמים ממנה. נזילה כמו עו"ש אבל מניבה תשואה קרובה לריבית בנק ישראל.
מק"מ
אלטרנטיבה נוספת עם תשואה דומה או גבוהה יותר מקרן כספית לטווח של חודשים. בדיקת האלטרנטיבה הזו היא דוגמה מעשית לשאלה "מה הייתי מקבל אחרת?".
מייסד
השקעתי שנים בהייטק ובשוק ההון. ניהלתי בעצמי את הפנסיה, הביטוחים וההשקעות שלי, של המשפחה ושל החברים, ובמקביל אני מוביל קהילת משקיעים פעילה כבר שנים. כל ערך במידע-הון מתורגם ישירות מהחוק והרגולציה לעברית קריאה, כדי שהמסמך הבא שיגיע אליך בדואר יהיה מובן. גם בעשר וחצי בלילה.
תחומי מומחיות