סיכון שיטתי מול לא-שיטתי

מאיזה סיכון אפשר להיפטר ומאיזה לא? ההבדל שכל משקיע חייב להכיר

כשאתם משקיעים בשוק ההון, אתם נחשפים לשני סוגי סיכון שונים מהותית. הראשון הוא סיכון שפוגע בכל השוק ואי אפשר להימלט ממנו, והשני הוא סיכון ספציפי לחברה או לענף מסוים, שניתן לצמצם על ידי פיזור נכון.¹ ההבנה של ההבחנה הזו היא אחד מאבני היסוד של תורת ההשקעות המודרנית, והיא זו שתעזור לכם לבנות תיק חכם יותר.

סיכון שיטתי (Systematic Risk), המכונה גם סיכון שוק (Market Risk), הוא הסיכון שנובע מגורמים מאקרו-כלכליים המשפיעים על כל השוק בו-זמנית. סיכון לא-שיטתי (Unsystematic Risk), המכונה גם סיכון ספציפי (Idiosyncratic Risk), הוא הסיכון הייחודי לחברה בודדת או לסקטור מסוים. ביחד, הם מרכיבים את הסיכון הכולל של כל השקעה.

סיכון שיטתי: הגל שמרים את כל הסירות (ומטביע אותן)

סיכון שיטתי משפיע על השוק כולו, ללא קשר לחברה ספציפית. גם אם תפזרו את ההשקעה על פני 100 מניות שונות, לא תצליחו להעלים אותו. לכן הוא מכונה גם סיכון לא ניתן לפיזור (Non-Diversifiable Risk). הגורמים המרכזיים:

• סיכון ריבית (Interest Rate Risk): כשבנק ישראל מעלה את הריבית, עלות האשראי עולה, חברות משלמות יותר על חובות, והערך הנוכחי של תזרימים עתידיים יורד. זה מכה בכל המניות ובכל האג"ח. למשל, סדרת העלאות הריבית של בנק ישראל ב-2022-2023 (מ-0.1% ל-4.75%) גרמה לירידות חדות בכל הסקטורים במדד ת"א 125.
• סיכון אינפלציה (Inflation Risk): אינפלציה גבוהה שוחקת את כוח הקנייה של הרווחים ומאלצת את הבנק המרכזי להעלות ריבית. כשמדד המחירים לצרכן בישראל טיפס לאזור 5% ב-2022, כמעט כל סוגי הנכסים נפגעו.
• סיכון גיאופוליטי: מלחמות, מתחים בינלאומיים ומשברים ביטחוניים משפיעים על כלל השוק. אירועים ביטחוניים בישראל, לדוגמה, גורמים לרוב לירידה רוחבית במדדי הבורסה בתל אביב.
• סיכון מיתון (Recession Risk): האטה כלכלית מערכתית שמפחיתה את הרווחים של רוב החברות במשק, ללא קשר לסקטור.

סיכון לא-שיטתי: הבעיה של חברה אחת

סיכון לא-שיטתי הוא הפוך לחלוטין: הוא ספציפי לחברה, לענף, או למנהל מסוים. הבשורה הטובה? אפשר לצמצם אותו כמעט לאפס באמצעות פיזור נכון של תיק ההשקעות.² הגורמים העיקריים:

• סיכון חברה (Company-Specific Risk): כישלון מוצר, שערורייה ניהולית, בעיות רגולטוריות, תביעות משפטיות. כל דבר שפוגע בחברה ספציפית מבלי להשפיע על השוק כולו.
• סיכון ענפי (Sector Risk): שינוי רגולטורי שפוגע בסקטור שלם, כמו הגבלות על עמלות בנקאיות שפוגעות בכל הבנקים אך לא בחברות טכנולוגיה.
• סיכון ניהולי: החלטות כושלות של הנהלת החברה, כמו רכישה יקרה מדי או כניסה לשוק שאינה מבינה בו.
• סיכון פיננסי: רמת מינוף גבוהה מדי בחברה ספציפית שעלולה להוביל לחדלות פירעון, גם בתנאי שוק רגילים.

פיזור: התרופה לסיכון הלא-שיטתי

מחקרים אקדמיים הראו שכבר עם 20-30 מניות מסקטורים שונים, ניתן לצמצם את הסיכון הלא-שיטתי לכמעט אפס. ככל שמוסיפים מניות מענפים שונים, הסיכון הייחודי "נמס", ונשאר רק הסיכון השיטתי שאי אפשר לסלק.

זו בדיוק הסיבה שקרנות מחקות (כמו קרן מחקה מדד ת"א 125 או S&P 500) כל כך פופולריות: הן מפזרות את ההשקעה על פני עשרות ומאות חברות, ולמעשה מבטלות כמעט לחלוטין את הסיכון הלא-שיטתי. מה שנותר הוא הסיכון השיטתי בלבד, והוא זה שמפצה אתכם בתשואה לאורך זמן.

מדד בטא: כימות הסיכון השיטתי

מקדם בטא (β) מודד את הרגישות של נכס מסוים לתנועות השוק הכללי:

• β = 1: המניה נעה בדיוק עם השוק.
• β > 1: המניה תנודתית יותר מהשוק. למשל, מניות טכנולוגיה רבות בתל אביב נסחרות עם בטא של 1.2-1.5.
• β < 1: המניה פחות תנודתית מהשוק. מניות דפנסיביות כמו חברות תשתית או מזון (שטראוס, אסם) נוטות לבטא נמוכה.

חשוב להבין: בטא מודד רק את הסיכון השיטתי. לפי מודל CAPM, השוק מפצה אתכם רק על סיכון שיטתי (כי את הלא-שיטתי הייתם יכולים לפזר), ולכן בטא גבוהה אמורה ללוות תשואה צפויה גבוהה יותר.³

מושגי מפתח