דפלציה

איור: דפלציה, כשהמחירים יורדים אך הכלכלה נפגעת

הצד האפל של ירידת מחירים: כשהכסף שווה יותר אבל המשק קורס

דפלציה (Deflation) היא ירידה כללית ומתמשכת ברמת המחירים של סחורות ושירותים במשק. בניגוד לאינפלציה, שבה כוח הקנייה של הכסף נשחק, בדפלציה כל שקל קונה יותר ממה שהוא קנה אתמול. למרות שזה נשמע חיובי על פניו, דפלציה מתמשכת היא אחד המצבים המסוכנים ביותר שכלכלה יכולה להיקלע אליהם.

הסכנה המרכזית נעוצה ב"ספירלת הדפלציה" (Deflationary Spiral)¹: כאשר צרכנים רואים שהמחירים יורדים, הם דוחים רכישות בציפייה למחירים נמוכים עוד יותר. ירידת הביקוש גורמת לחברות לצמצם ייצור, לפטר עובדים ולהוריד מחירים עוד יותר, מה שמעמיק את המשבר. יפן חוותה תקופה כזו, המכונה "העשור האבוד", בשנות ה-90 ותחילת האלפיים.

הגורמים לדפלציה

• ירידה בביקוש המצרפי: כאשר צרכנים ועסקים מקצצים בהוצאות (למשל בעקבות משבר פיננסי), הביקוש הכולל במשק יורד, והמחירים נגררים כלפי מטה.
• עודף היצע וקיבולת ייצור עודפת: כאשר יכולת הייצור של המשק עולה על הביקוש בפועל, חברות נאלצות להוריד מחירים כדי למכור את תפוקתן.
• מדיניות מוניטרית הדוקה מדי: העלאת ריבית אגרסיבית מצד בנק ישראל או כל בנק מרכזי אחר עלולה להוביל לצמצום יתר של האשראי ולהאטה חריפה שמסתיימת בדפלציה.

ההשפעה על המשקיעים ועל המשק הישראלי

בסביבה דפלציונית, נטל החוב הריאלי עולה, מי שלקח משכנתא או הלוואה מגלה שהתשלומים שלו שווים יותר במונחי כוח קנייה, בזמן שההכנסות שלו קטנות. עבור בעלי אגרות חוב בריבית קבועה, דפלציה דווקא מיטיבה, שכן התשלומים שהם מקבלים שווים יותר. מניות, לעומת זאת, נוטות להיפגע קשות מכיוון שרווחי החברות מתכווצים.

ישראל חוותה לחצים דפלציוניים קלים במספר תקופות, בעיקר על רקע ייסוף השקל שהוזיל יבוא². בנק ישראל הגיב בהורדות ריבית חדות ואף התערב בשוק המט"ח כדי למנוע ייסוף מוגזם שיוביל לדפלציה ולפגיעה ביצואנים הישראליים.

מושגי מפתח