בנק מרכזי
איור: הבנק המרכזי כעמוד התווך המייצב של המערכת הפיננסית הלאומית
הרגולטור העליון והאדריכל של המדיניות המוניטרית
בנק מרכזי הוא מוסד ציבורי עצמאי המנהל את המדיניות המוניטרית (Monetary Policy) של המדינה (או של איחוד מדינות). הוא מחזיק במונופול הבלעדי על הנפקת כסף (שטרות ומטבעות) ומשמש כ"בנק של הבנקים" המסחריים1. תפקיד-העל שלו הוא לווסת את היצע הכסף במשק ואת עלות האשראי (הריבית), מתוך מטרה לייצר יציבות מאקרו-כלכלית.
דוגמאות בולטות כוללות את הבנק המרכזי של ארה"ב (ה-Federal Reserve או הפד), הבנק המרכזי האירופי (ECB), ובנק ישראל. עצמאות הבנק המרכזי מהדרג הפוליטי (הממשלה) היא קריטית: בעוד הממשלה מנהלת מדיניות פיסקלית (מיסים ותקציב), הבנק המרכזי חייב לקבל החלטות ריבית אובייקטיביות, לעיתים גם בניגוד לאינטרס הפוליטי קצר-הטווח (למשל, העלאת ריבית לפני בחירות כדי לבלום אינפלציה).
ארגז הכלים והמנדט (Dual Mandate)
המנדט הכפול (המודל האמריקאי)
רוב הבנקים המרכזיים פועלים תחת יעד ראשי של יציבות מחירים (הכוונת אינפלציה שנתית לסביבת ה-2%). עם זאת, לבנקים גדולים כמו הפד יש מנדט כפול הכולל גם חתירה לתעסוקה מלאה (Maximum Employment)3, מה שמחייב אותם לאזן בין קירור אינפלציה לבין מניעת מיתון עמוק ואבטלה.
- קביעת שער הריבית (Interest Rate): הכלי העוצמתי ביותר. ייקור הכסף מקרר את הכלכלה ומרסן אינפלציה; הוזלת הכסף מתדלקת הלוואות, צריכה וצמיחה.
- פעולות בשוק הפתוח (Open Market Operations): קנייה ומכירה של אג"ח ממשלתיות על ידי הבנק המרכזי כדי לשלוט בכמות הנזילות (הכסף הפנוי) במערכת הבנקאית.
- יחסי רזרבה (Reserve Requirements): קביעת האחוז מתוך פיקדונות הציבור שהבנקים המסחריים חייבים להחזיק כעתודה נזילה בכספות (או אצל הבנק המרכזי), ולא יכולים להלוות הלאה.
- מלווה מוצא אחרון (Lender of Last Resort): בעת פאניקה בנקאית (Bank Run), הבנק המרכזי פותח את "חלון הניכיון" (Discount Window) ומזרים מזומן לבנקים כדי למנוע קריסה מערכתית.
השפעת המדיניות המוניטרית על השווקים
[Image showing the effect of Quantitative Easing (QE) vs Quantitative Tightening (QT) on stock market performance]
הרחבה כמותית (QE - Quantitative Easing): תוכנית אגרסיבית (שיושמה בהרחבה אחרי משבר 2008 ובקורונה)2, שבה הבנק המרכזי מדפיס כסף וקונה כמויות עצומות של אג"ח מהבנקים. מהלך זה מוריד את הריביות לטווח ארוך (כמו משכנתאות) ודוחף את המשקיעים "לקחת סיכון" ולהזרים כסף לשוק המניות (מה שיוצר עליות שערים חדות).
צמצום כמותי (QT - Quantitative Tightening): התהליך ההפוך (הפועל לצד העלאות ריבית). הבנק מפסיק לקנות אג"ח או מוכר אותן חזרה לשוק, שואב נזילות מהמערכת, ומכביד על מחירי המניות והנדל"ן.
סיכום
הבנק המרכזי הוא "הנהג" של הכלכלה המקומית (והגלובלית, במקרה של הפד). כל מנהל תיקים ומשקיע MBA עוקב בדריכות אחר כל מילה שנאמרת במסיבות העיתונאים של נגידי הבנקים (כמו ג'רום פאוול או אמיר ירון), שכן החלטותיהם לגבי הריבית והנזילות מכתיבות את הכיוון של שוקי ההון, איגרות החוב, ושערי המטבע הרבה יותר מביצועים ספציפיים של חברה כזו או אחרת.
מקורות
- בנק ישראל. "חוק בנק ישראל, התש"ע-2010" boi.org.il ↗ ↩
- Federal Reserve. "Monetary Policy Principles and Practice" federalreserve.gov ↗ ↩
- Federal Reserve Act. "Section 2A - Monetary Policy Objectives (Dual Mandate)" ↩
מושגי מפתח / ז'רגון מקצועי
יוני לעומת נצי (Dovish vs. Hawkish)
נגיד "יוני" מעדיף ריבית נמוכה כדי לעודד צמיחה. נגיד "נצי" דוגל בריבית גבוהה כדי להילחם באינפלציה בכל מחיר.
הפד (The Fed)
כינוי ל-Federal Reserve, הבנק המרכזי של ארה"ב והמוסד הפיננסי החזק והמשפיע ביותר בעולם.
FOMC
ועדת השוק הפתוח (Federal Open Market Committee). הגוף בתוך הפד שמתכנס 8 פעמים בשנה ומכריע על גובה הריבית הדולרית.
יעד אינפלציה (Inflation Targeting)
המסגרת המנחה את עבודת הבנק: ניסיון לשמור על עליית מחירים קלה וקבועה (בישראל: 1% עד 3%).