חופשה שנתית ופדיון חופשה
חופשה שנתית היא מכסת ימי החופשה בתשלום שהחוק מקנה לכל עובד לפי ותק, ופדיון חופשה הוא התשלום שהמעסיק חייב בעד היתרה שנצברה ולא נוצלה עד יום סיום העבודה.
בקצרה
החוק מקנה 16 ימי חופשה בכל אחת מחמש שנות העבודה הראשונות, 18 ימים בשנה השישית, 21 בשביעית, ומהשמינית ואילך יום נוסף בכל שנה עד 28 ימים. במניין הזה נכלל יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי חופשה. מי שעוזב עם יתרה צבורה מקבל פדיון חופשה, ודינו לכל דבר כדין שכר עבודה: הוא חייב במס הכנסה לפי המדרגה השולית ובדמי ביטוח לאומי ובריאות, בלי תקרת פטור ייעודית.
כמה ימי חופשה שנתית מגיעים לי לפי החוק?
המכסה נקבעת לפי הוותק, ומתחילה ב- 16 ימים בכל אחת מחמש שנות העבודה הראשונות, עולה ל-18 ימים בשנה השישית ול-21 ימים בשביעית, ומהשנה השמינית ואילך מתווסף יום אחד בכל שנה עד תקרה של 28 ימים. 1 שימו לב שהחוק מגדיר "שנת עבודה" כשנה קלנדרית שמתחילה באחד בינואר, ולא כשנה שמתחילה ביום הקליטה שלכם. מי שהתחיל לעבוד באוקטובר צובר ותק של שנה אחת כבר באותה שנה קלנדרית.
הנקודה שמפילה את רוב האנשים היא שהמספרים בחוק אינם ימי היעדרות מהעבודה. החוק סופר ימים, וקובע במפורש שבימי החופשה ייכלל יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי חופשה. 1 כלומר, מכסה של 16 ימים לפי החוק שווה 14 ימי היעדרות בפועל במקום עבודה עם שבוע עבודה בן שישה ימים, כי שני ימי מנוחה שבועית נבלעים בתוך המכסה.
| שנת עבודה (ותק) | ימי חופשה לפי החוק | ימי היעדרות בפועל בשבוע עבודה בן שישה ימים |
|---|---|---|
| שנים 1 עד 5 | 16 ימים | 14 ימים |
| שנה 6 | 18 ימים | 16 ימים |
| שנה 7 | 21 ימים | 18 ימים |
| שנה 8 | 22 ימים | 19 ימים |
| שנה 9 | 23 ימים | 20 ימים |
| שנה 10 | 24 ימים | 21 ימים |
| שנה 11 | 25 ימים | 22 ימים |
| שנה 12 | 26 ימים | 23 ימים |
| שנה 13 | 27 ימים | 24 ימים |
| שנה 14 ואילך | 28 ימים | 24 ימים |
למה המכסה בתלוש שלי שונה ממה שכתוב בחוק?
ברוב המקרים מפני שהמכסה בתלוש מגיעה ממקור אחר, טוב יותר, ולא מהחוק. החוק הוא רצפה ולא תקרה: הוא אינו בא לגרוע מזכות שנתונה לעובד לפי חוק אחר, הסכם קיבוצי, צו הרחבה, חוזה עבודה או נוהג במקום העבודה. במקומות עבודה שעברו לשבוע עבודה בן חמישה ימים המכסה נקבעת בדרך כלל בצו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר או בהסכם הפרטני, והיא לרוב גבוהה מזו שבחוק. כשיש פער בין שני המקורות, מה שמיטיב עם העובד הוא שגובר.
סיבה שנייה היא היקף המשרה, וכאן יש טעות נפוצה בשני הכיוונים. היקף המשרה אינו מקטין את מספר ימי החופשה שהחוק מקנה, אלא את שווי יום החופשה. עובד בחצי משרה צובר את אותם ימים כמו עובד במשרה מלאה, אבל דמי החופשה בעד כל יום שווים לשכר שהיה מקבל באותו יום אילו עבד, כלומר מחצית. חלק ממקומות העבודה בוחרים במנגנון הפוך ומחלקים את מספר הימים לפי חלקיות המשרה, ואז גם הניכוי מהיתרה בעת ניצול חופשה נעשה באותה חלקיות.
סיבה שלישית היא שהחוק מוציא ימים שלמים מהמניין. ימי מילואים, ימי חג שאין עובדים בהם, ימי לידה והורות, ימי מחלה או תאונה, ימי אבל, ימי שביתה או השבתה, וימי ההודעה המוקדמת לפיטורים עד ארבעה עשר יום, כולם אינם נספרים כימי חופשה. 3 מי שחלה באמצע חופשה, החופשה נפסקת לאותם ימים והם חוזרים ליתרה, מפני שימי מחלה אינם נספרים במניין ימי החופשה ויש להשלים את החופשה במועד אחר.
מה קורה אם עבדתי פחות מ-200 ימים בשנה?
המכסה נחתכת באופן יחסי, אבל רק מתחת לסף. עובד שיחסי העבודה שלו התקיימו כל השנה ועבד בה לפחות 200 ימים מקבל את המכסה המלאה. עבד פחות מ-200 ימים, המכסה היא חלק יחסי לפי היחס בין ימי העבודה בפועל למספר 200. מי שיחסי העבודה שלו התקיימו רק בחלק מהשנה נבחן מול סף גבוה יותר: 240 ימים למכסה מלאה, ומתחת לכך חלק יחסי לפי היחס למספר 240.
1לעובדים בשכר שעתי או יומי יש מסלול נפרד לגמרי. עובד בשכר שעבד פחות מ-75 ימים רצופים אצל אותו מעסיק, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופה רצופה העולה על 74 ימים, אינו צובר ימי חופשה כלל. במקומם המעסיק משלם בעדו תמורת חופשה בשיעור של 4% לפחות משכר העבודה. 2 זהו ההסבר לשורת "תמורת חופשה" שמופיעה בתלושים של עובדים זמניים ובענפים עונתיים.
כמה ימי חופשה מותר לצבור?
הכלל בחוק הוא שהחופשה אינה ניתנת לצבירה, והצבירה היא החריג. החוק קובע שהחופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במהלך שנת העבודה שאחריה. 4 לצד זה הוא מאפשר לעובד, בהסכמת המעסיק, לקחת בשנה נתונה רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות. 6 המשמעות המעשית היא תקרת צבירה סטטוטורית של השנה השוטפת ועוד יתרות משתי השנים שקדמו לה, וכל צבירה מעבר לכך נשענת על הסכמה או נוהג במקום העבודה ולא על החוק.
שני כלים נוספים בחוק שווים הכרה. הראשון הוא זכות העובד לקחת יום חופשה אחד בשנה במועד שיבחר בעצמו, ויום נוסף מתוך רשימת מועדים שמופיעה בתוספת לחוק, ובלבד שהודיע למעסיק 30 ימים מראש לפחות. 4 הרשימה כוללת ערבי חג וימי צום, מועדים של העדה השומרונית ומועדים נוצריים ומוסלמיים, והיא הורחבה בשנת 2026 כך שהיא כוללת גם את יום האזכרה של אדם שנפטר, לגבי הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות. 5 הכלי השני הוא פנקס החופשה: החוק מחייב מעסיקים לנהל רישום של ימי החופשה לכל עובד, ואי ניהולו הוא עבירה.
10מה זה פדיון חופשה, ומתי משלמים אותו?
פדיון חופשה הוא תשלום חד פעמי בסיום העבודה בעד ימי החופשה שנצברו ולא נוצלו. החוק מנסח זאת בפשטות: עובד שחדל לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו, המעסיק ישלם לו פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לו אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד. 8 הבסיס לחישוב הוא לכן השכר האחרון ולא השכר שהיה בשנה שבה נצברו הימים, וזו נקודה שמיטיבה עם מי שעבר העלאות שכר לאורך התקופה.
דמי החופשה עצמם שווים לשכר הרגיל. לעובד בשכר חודשי, הכוונה לשכר שהיה מקבל אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד. לעובד בשכר שעתי או יומי, החישוב הוא השכר היומי הממוצע, כלומר שכר רבע השנה שקדמה לחופשה מחולק ב-90, ואם היו באותו רבע חודשי עבודה חלקית אפשר לבחור את רבע השנה המלאה ביותר מתוך שנים עשר החודשים האחרונים. 7 תשלומים שנועדו לכסות הוצאות שאינן קיימות בזמן החופשה אינם חלק משכר העבודה לעניין הזה.
כמה מס ודמי ביטוח משלמים על פדיון חופשה?
פדיון חופשה חייב במס הכנסה לפי המדרגה השולית ובדמי ביטוח לאומי ובריאות, ואין לו תקרת פטור ייעודית כמו זו שקיימת בפיצויי פיטורים. השרשרת המשפטית קצרה וברורה: החוק קובע שדמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה דינם לכל דבר כדין שכר עבודה. 9 שכר עבודה הוא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, 12 והמוסד לביטוח לאומי קובע שההכנסות החייבות בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות הן אותן הכנסות שחייבות במס הכנסה לפי אותו סעיף 2(2).
13לכן התשלום נכנס לתלוש האחרון ומצטרף לשכר של אותו חודש. הצירוף הזה הוא שמייצר את ההפתעה: הסכום המצטבר עלול לחצות מדרגת מס גבוהה יותר מזו שהעובד רגיל אליה. בצד דמי הביטוח, חלק השכר החודשי שעד המדרגה המופחתת חייב בשיעור נמוך והחלק שמעליה בשיעור מלא, עד תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח. אצל עובד שכיר עד גיל פרישה מדובר ב-
4.27% על החלק שעד 7,703 ₪ ו-12.17% על החלק שמעליו, עד תקרה של 51,910 ₪ לחודש
°.14 שכר שמעל התקרה פטור מדמי ביטוח, כך שפדיון גדול במיוחד עשוי להיחתך בחלקו העליון.
דוגמה: פדיון של 18 ימים על שכר של 14,000 ₪
יעל עוזבת אחרי שמונה שנות עבודה. שכרה החודשי 14,000 ₪ במשרה מלאה, ובמקום העבודה נהוג לחשב יום חופשה לפי 22 ימי עבודה בחודש (הנחה להמחשה, מקומות עבודה שונים מחשבים אחרת). שווי יום חופשה הוא 14,000 חלקי 22, כלומר כ-636 ₪. עם יתרה של 18 ימי היעדרות, הפדיון הוא כ-11,455 ₪. התשלום נכנס לתלוש האחרון לצד השכר הרגיל, כך שברוטו החודש עומד על כ-25,455 ₪, מתחת לתקרת דמי הביטוח. מכיוון שהשכר הרגיל של יעל כבר גבוה מהמדרגה המופחתת, כל הפדיון נופל בשיעור המלא: 11,455 כפול 12.17% הם כ-1,394 ₪ דמי ביטוח לאומי ובריאות. אם שיעור המס השולי שחל על התוספת הוא 31% (שיעור להמחשה בלבד), המס עומד על כ-3,551 ₪. הנטו שנשאר בכיס הוא כ-6,510 ₪, קצת מעל 56% מהברוטו.
| היבט | מה חל על פדיון חופשה | המקור |
|---|---|---|
| מתי משולם | עם סיום העבודה, בעד ימי החופשה שנצברו ולא נוצלו עד היום האחרון | סעיף 13 לחוק חופשה שנתית |
| לפי איזה שכר | דמי החופשה שהיו משולמים אילו יצא העובד לחופשה ביום שבו חדל לעבוד, כלומר לפי השכר האחרון | סעיפים 10 ו-13 לחוק |
| מעמד משפטי | דינו לכל דבר כדין שכר עבודה | סעיף 17 לחוק |
| מס הכנסה | הכנסת עבודה החייבת במס לפי המדרגה השולית, בלי תקרת פטור ייעודית | סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה |
| דמי ביטוח לאומי ובריאות | חייב, ככל הכנסה לפי סעיף 2(2), עד תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח | המוסד לביטוח לאומי |
| כמה שנים אחורה | שנת סיום העבודה ושלוש השנים שקדמו לה | המוסד לביטוח לאומי; תקופת התיישנות של שלוש שנים בסעיף 31 לחוק |
| ימים שאינם נספרים | מילואים, חג, לידה והורות, מחלה, אבל, שביתה, והודעה מוקדמת עד ארבעה עשר יום | סעיף 5 לחוק |
כמה שנים אחורה אפשר לתבוע ימי חופשה?
תקופת ההתיישנות לכל תביעה לפי חוק חופשה שנתית היא שלוש שנים. 11 בפועל, המוסד לביטוח לאומי מנסח את זה כשנת סיום ההעסקה ועוד שלוש השנים שקדמו לה, וזה הניסוח שמשמש אותו כשהוא משלם פדיון ימי חופשה כחלק מגמלת זכויות עובדים בפשיטת רגל או בפירוק תאגיד. 15 יתרה שהצטברה מעבר לחלון הזה אינה נעלמת בהכרח, אבל היא כבר אינה מוגנת על ידי החוק ותלויה בהסכם או בנוהג במקום העבודה.
ההשלכה המעשית לא נעימה: מי שצובר ימים במשך עשור בהנחה שהם "כסף בבנק" עלול לגלות שרק חלק מהם ניתן לאכיפה. באותה גמלה, אגב, פדיון ימי חופשה נמנה על רכיבי חוב שכר העבודה ולא על מרכיבי השכר הקובע לפיצויי פיטורים, 15 וזו עוד סיבה לא לערבב בין שני הסכומים בחישוב מה מגיע לכם בעזיבה.
שלוש טעויות שחוזרות ביתרת החופשה
לקרוא את מספר הימים בלי לדעת מה הוא סופר: יתרה של 21 בתלוש יכולה להיות 21 ימים לפי החוק או 21 ימי היעדרות בפועל. ההפרש בין שתי הקריאות הוא כמה ימי עבודה שלמים.
להניח שצבירה בלתי מוגבלת מובנת מאליה: תקרת הצבירה שבחוק היא השנה השוטפת ועוד יתרות משתי השנים שקדמו לה. כל מה שמעבר תלוי בהסכמה שאפשר לבדוק, ולא בברירת מחדל.
לצפות לנטו כמו בפיצויי פיטורים: פדיון חופשה אינו נהנה מתקרת פטור ייעודית. הוא נכנס לתלוש כשכר, ולכן נחתך גם במס שולי וגם בדמי ביטוח.
מה כדאי לעשות עכשיו?
שלוש בדיקות שלוקחות פחות מרבע שעה ומונעות את רוב המחלוקות בסיום העבודה.
פתחו את התלוש האחרון ואתרו את שורת יתרת החופשה. אם אין שורה כזו, בקשו אותה מהמעסיק. החוק מחייב ניהול פנקס חופשה לכל עובד.
10בררו במה המכסה שלכם נמדדת. שאלו את מחלקת השכר אם המספר בתלוש הוא ימים לפי החוק או ימי היעדרות בפועל, ולפי איזה מקור נקבעה המכסה: החוק, צו הרחבה או ההסכם האישי.
השוו את היתרה לחלון של ארבע שנים. אם היתרה גדולה משמעותית ממה שנצבר בשנת העבודה הנוכחית ובשלוש שקדמו לה, כדאי לברר על מה נשענת הצבירה העודפת לפני שאתם מסתמכים עליה.
הדף הזה הוא מידע והסבר, ולא ייעוץ משפטי או ייעוץ מס. במחלוקת על חישוב דמי חופשה או פדיון חופשה, ההכרעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.
מושגים קשורים
התשלום השני שמופיע בסיום העבודה, עם חוקיות מס שונה לגמרי מזו של פדיון חופשה.
המקום שבו מופיעה יתרת ימי החופשה, ובו נבדק אם המספר מייצג ימים לפי החוק או ימי היעדרות.
זכות שנתית נוספת שנצברת לפי ותק ומשולמת גם היא בחלקה בסיום יחסי העבודה.
השיעור שקובע כמה יישאר מפדיון החופשה, מפני שהוא מצטרף לשכר של חודש העזיבה.
הניכוי השני מהפדיון, לפי מדרגה מופחתת ומלאה ועד תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח.
ימי מחלה אינם נספרים במניין ימי החופשה, ולכן מחלה בזמן חופשה מחזירה ימים ליתרה.
שאלות נפוצות
חוק חופשה שנתית מקנה 16 ימי חופשה בכל אחת מחמש שנות העבודה הראשונות, 18 ימים בשנה השישית, 21 ימים בשביעית, ומהשנה השמינית ואילך יום נוסף בכל שנה עד תקרה של 28 ימים. במניין הזה נכלל יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי חופשה, ולכן 16 ימים לפי החוק שווים 14 ימי היעדרות בשבוע עבודה בן שישה ימים. עובד שסיים לעבוד עם יתרה צבורה זכאי לפדיון חופשה בגובה דמי החופשה שהיו משולמים לו אילו יצא לחופשה ביום האחרון. דין הפדיון כדין שכר עבודה, ולכן הוא חייב במס הכנסה לפי המדרגה השולית ובדמי ביטוח לאומי ובריאות, בלי תקרת פטור ייעודית.
16 ימים לפי החוק, אותה מכסה שחלה על כל אחת מחמש שנות העבודה הראשונות. אם עבדתם במהלך אותה שנה קלנדרית פחות מ-200 ימים, המכסה נחתכת ליחס שבין ימי העבודה בפועל למספר 200. מי שיחסי העבודה שלו התקיימו רק בחלק מהשנה נמדד מול סף של 240 ימים במקום 200.
לא. הכלל בחוק הוא שהחופשה אינה ניתנת לצבירה, וכי היא תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת או במהלך השנה שאחריה. החריג מאפשר לעובד, בהסכמת המעסיק, לקחת שבעה ימים לפחות ולצרף את היתרה לשתי שנות העבודה הבאות. צבירה מעבר לכך אפשרית, אבל היא נשענת על הסכם או נוהג במקום העבודה ולא על החוק.
כן, ובשיעור המס השולי הרגיל שלכם. החוק קובע שדין פדיון חופשה כדין שכר עבודה, ושכר עבודה הוא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה. אין לפדיון חופשה תקרת פטור ייעודית כמו זו הקיימת בפיצויי פיטורים, והוא מצטרף לשכר של חודש העזיבה, כך שהוא עלול לחצות מדרגת מס גבוהה יותר מהרגיל.
כן. המוסד לביטוח לאומי קובע שההכנסות החייבות בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות הן אותן הכנסות החייבות במס הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, ופדיון חופשה נכלל בהן מכוח מעמדו כשכר עבודה. הניכוי נעשה לפי מדרגה מופחתת ומדרגה מלאה, ועד תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח. חלק השכר שמעל התקרה פטור.
תקופת ההתיישנות לכל תביעה לפי חוק חופשה שנתית היא שלוש שנים. המוסד לביטוח לאומי מנסח את חלון הזכאות לפדיון ימי חופשה כשנת סיום ההעסקה ועוד שלוש השנים שקדמו לה. יתרה שנצברה מעבר לחלון הזה אינה מוגנת בחוק, והיא תלויה בהסכם העבודה או בנוהג שנהג במקום העבודה.
לא בהכרח. היקף המשרה אינו מקטין את מספר הימים שהחוק מקנה, אלא את שווי יום החופשה, מפני שדמי החופשה שווים לשכר שהעובד היה מקבל באותו יום אילו עבד. חלק ממקומות העבודה בוחרים במנגנון הפוך ומחלקים את מספר הימים לפי חלקיות המשרה, ואז גם הניכוי מהיתרה בעת ניצול חופשה נעשה באותה חלקיות. כדאי לברר איזה מהשניים נוהג אצלכם.
דמי חופשה הם התשלום השוטף בעד ימי חופשה שנוצלו. פדיון חופשה הוא התשלום בסיום העבודה בעד ימים שנצברו ולא נוצלו. תמורת חופשה היא מסלול נפרד לעובד בשכר שעתי או יומי שעבד פחות מ-75 ימים רצופים ואין לו חוזה בכתב לתקופה העולה על 74 ימים, ובו המעסיק משלם 4% לפחות משכר העבודה במקום צבירת ימים. לשלושת התשלומים דין אחד: דינם כדין שכר עבודה.
ככלל כן. הסמכות לקבוע את מועד החופשה נתונה למעסיק, ולצדה מטיל עליו החוק חובת הודעה מראש על מועד תחילתה של חופשה ארוכה. שני סייגים מגבילים את הסמכות הזאת: החוק שומר לעובד יום חופשה אחד בשנה במועד שיבחר בעצמו, ועוד יום מתוך רשימת המועדים שבתוספת לחוק, בהודעה של 30 ימים מראש לפחות; ומעבר לחוק, הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה העבודה עשויים לקבוע הסדר מיטיב שגובר עליו.
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 3: אורך החופשה לכל שנת עבודה, 16 ימים בכל אחת מחמש השנים הראשונות, 18 ימים בשנה השישית, 21 ימים בשביעית ויום נוסף לכל שנה מהשמינית ואילך עד 28 ימים; הכלל שלפיו בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה; והחלוקה היחסית לפי 200 ימי עבודה בשנה מלאה ולפי 240 ימים בחלק משנה. מזהה החוק (2000658) אומת מול ממשק הנתונים הפתוח של הכנסת, KNS_IsraelLaw, שמחזיר את שם החוק, תאריך הפרסום 11.7.1951 ומעמד "תקף" - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיפים 4 ו-15: אי תחולת מנגנון צבירת ימי החופשה על עובד בשכר שעבד פחות מ-75 ימים רצופים אצל מעסיק אחד, ובהיעדר חוזה עבודה בכתב לתקופה רצופה העולה על 74 ימים, וחובת המעסיק לשלם בעדו תמורת חופשה בשיעור של 4% לפחות משכר העבודה - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 5: הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה, ובהם ימי שירות מילואים, ימי חג שאין עובדים בהם להוציא ימי מנוחה שבועית, ימי תקופת לידה והורות, ימי מחלה או תאונה, ימי אבל, ימי שביתה או השבתה, וימי הודעה מוקדמת לפיטורים עד ארבעה עשר יום; והכלל שלפיו חופשה נפסקת לאותם ימים ויש להשלימה - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 6: מועד מתן החופשה בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת או במשך שנת העבודה שלאחריה, וזכות העובד לקחת יום חופשה אחד במועד שיבחר ויום נוסף מתוך המועדים המנויים בתוספת לחוק, בהודעה של 30 ימים מראש לפחות - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו-2026, ספר החוקים 3554 עמוד 820, פורסם ב-20.7.2026: הוספת פרט 9 לתוספת לחוק, יום האזכרה של אדם שנפטר לגבי קרוב משפחתו, ולעניין זה קרוב משפחה הוא הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 7: אין החופשה ניתנת לצבירה, ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 10: חובת המעסיק לשלם דמי חופשה בסכום השווה לשכר הרגיל; הגדרת השכר הרגיל לעובד חודשי ולעובד בשכר, ובכלל זה השכר היומי הממוצע לפי שכר רבע השנה שקדמה לחופשה מחולק ב-90; והכלל שלפיו סכום המשולם לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה אינו חלק משכר העבודה - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 13: עובד שחדל לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם לו המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לו אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 17: דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיפים 26 ו-28: חובת המעסיק לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו לכל עובד הפרטים שנקבעו בתקנות, והיות אי ניהול הפנקס או רישום פרטים לא נכונים או לא מלאים עבירה לפי החוק - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיף 31: תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי החוק, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיף 2(2): הכנסת עבודה, ובכללה השתכרות או ריווח מעבודה וכל טובת הנאה שניתנה לעובד ממעבידו - מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת main.knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- המוסד לביטוח לאומי. "ההכנסה החייבת בדמי ביטוח": הכנסות העובד החייבות בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות הן אותן ההכנסות החייבות במס הכנסה על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, כלומר שכר העובד וטובות ההנאה המשולמות לו בכסף או בשווה כסף; ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח לעובד שכיר היא 51,910 ש"ח החל ב-1.1.2026, והחלק שמעל התקרה פטור btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- המוסד לביטוח לאומי. "שיעורי וסכומי דמי ביטוח לעובדים שכירים": חלק העובד עומד על 4.27% מחלק השכר שעד מדרגת הגבייה המופחתת של 7,703 ש"ח החל ב-1.1.2026, ועל 12.17% מחלק השכר שמעליה ועד ההכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח של 51,910 ש"ח החל ב-1.1.2026 btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
- המוסד לביטוח לאומי. "זכויות עובדים בפשיטות רגל ופירוק תאגיד - תשלומים עבור העובד": פדיון ימי חופשה נמנה על רכיבי חוב שכר העבודה, והזכאות בעדו היא לשלוש השנים האחרונות ולשנה השוטפת לסיום ההעסקה, בהתאם לחוק חופשה שנתית; מרכיבי השכר הקובע לפיצויי פיטורים מנויים בנפרד והם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 10/08/2026
מייסד
נכתב ונבדק על ידי מערכת מידע-הון
השקעתי שנים בהייטק ובשוק ההון. ניהלתי בעצמי את הפנסיה, הביטוחים וההשקעות שלי, של המשפחה ושל החברים, ובמקביל אני מוביל קהילת משקיעים פעילה כבר שנים. כל ערך במידע-הון מתורגם ישירות מהחוק והרגולציה לעברית קריאה, כדי שהמסמך הבא שיגיע אליך בדואר יהיה מובן. גם בעשר וחצי בלילה.
תחומי מומחיות