מדיניות פיסקלית

איור: מאזני המדיניות הפיסקלית, מציאת שיווי המשקל בין הוצאות, מיסים וצמיחה

איך הממשלה מנווטת את הכלכלה באמצעות תקציבים ומיסים

מדיניות פיסקלית היא השימוש המכוון של הממשלה בהוצאות ציבוריות ובגביית מיסים כדי להשפיע על הכלכלה. בניגוד למדיניות מוניטרית (שמופעלת על ידי הבנק המרכזי ומתמקדת בריבית וכמות הכסף), המדיניות הפיסקלית נקבעת על ידי הדרג הפוליטי, שר האוצר, הממשלה והכנסת, והיא באה לידי ביטוי בתקציב המדינה.

הרעיון שעומד מאסיביות מאחורי התערבות ממשלתית בכלכלה מבוסס ברובו על הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס.¹ קיינס טען שבתקופות של משבר (כמו השפל הגדול), המגזר הפרטי (צרכנים ועסקים) מפסיק להוציא כסף מתוך פחד, מה שמעמיק את המיתון. במצבים כאלה, הממשלה חייבת להתערב, להגדיל הוצאות וליצור ביקושים כדי להניע מחדש את גלגלי המשק, גם במחיר של כניסה לגירעון.

ארגז הכלים הפיסקלי

לממשלה יש שני מנופים עיקריים שדרכם היא יכולה ללחוץ על דוושת הגז או הברקס של הכלכלה המקומית: הוצאות והכנסות.

סוגי מדיניות פיסקלית

הממשלה מתאימה את המדיניות שלה בהתאם למצב המחזור הכלכלי (Business Cycle). נהוג לחלק את המדיניות לשני סוגים עיקריים:

• מדיניות פיסקלית מרחיבה (Expansionary): מופעלת בזמן האטה או מיתון. הממשלה מורידה מיסים או מגדילה משמעותית את ההוצאות שלה. המטרה: לשים יותר כסף בכיס של האזרחים כדי שיצרכו יותר, ולייצר מקומות עבודה חדשים דרך פרויקטים ממשלתיים. דוגמה בולטת: חלוקת המענקים ("צ'קים") לאזרחים בארה"ב ובישראל בזמן משבר הקורונה. הזרמת הכסף לרוב יוצרת גירעון.
• מדיניות פיסקלית מצמצמת (Contractionary): מופעלת כשהכלכלה "רותחת" והאינפלציה יוצאת משליטה. הממשלה מעלה מיסים או מקצצת בהוצאות כדי להוציא כסף מהמחזור ולצנן את הביקושים. צעד זה לרוב אינו פופולרי מבחינה פוליטית ולכן ממשלות ממעטות להשתמש בו, ומעדיפות להשאיר לבנק המרכזי את משימת צינון הכלכלה דרך העלאות ריבית.

איך המדיניות משפיעה על שוק ההון וההשקעות?

ההחלטות התקציביות של הממשלה מחלחלות ישירות לשווקים הפיננסיים:

• מניות (Stocks): הורדת מס חברות משפרת באופן מיידי את שורת הרווח הנקי של חברות ציבוריות, מה שבד"כ דוחף את מחירי המניות למעלה. בנוסף, הוצאות ממשלה ממוקדות יכולות להזניק סקטורים ספציפיים (למשל: תוכנית בניית תשתיות ענקית תקפיץ מניות של חברות תעשייה ובנייה).
• אגרות חוב (Bonds) וגירעון: כשהממשלה מייצרת גירעון גבוה, היא חייבת ללוות כסף כדי לממן אותו. היא עושה זאת על ידי הנפקת אגרות חוב ממשלתיות. היצע גדול של אג"ח ממשלתי עלול להוריד את מחיריהן ולהעלות את התשואות שלהן. במקרים קיצוניים של חוב לאומי תופח, דירוג האשראי של המדינה עלול לרדת, מה שייקר את עלויות הגיוס העתידיות שלה.
• אפקט הדחיקה (Crowding Out): כשהממשלה לווה סכומי עתק, היא מתחרה עם המגזר הפרטי על כספי המשקיעים. התחרות הזו עלולה להוביל לעליית ריביות בשוק, מה ש"דוחק" החוצה חברות פרטיות שמבקשות לקחת הלוואות לצורך צמיחה והשקעה.

מושגי מפתח שכדאי להכיר