למה על פיקדון משלמים מס על כל הריבית ועל קרן כספית רק על הרווח הריאלי

פיקדונות וחסכונותלמה על פיקדון משלמים מס על כל הריבית ועל קרן כספית רק על הרווח הריאלי

אותם 100,000 ₪ בשני אפיקים ובשלושה תרחישי אינפלציה: 15% על מלוא הריבית בפיקדון מול 25% על הרווח הריאלי בקרן כספית, ונקודת האדישות שבה השניים מתהפכים.

בפיקדון שקלי לא צמוד המס נופל על כל הריבית, ובקרן נאמנות פטורה הוא נופל רק על הרווח שנשאר אחרי שמנטרלים את עליית המדד. זה ההבדל היחיד בין שני האפיקים בדף הזה, והוא מספיק כדי להפוך את הסדר: ככל שהאינפלציה עולה, האפיק שנראה יקר יותר במס הופך לזול יותר. נקודת ההיפוך ניתנת לחישוב, והיא נמוכה ממה שרוב החוסכים מניחים.

השאלה המעשית אינה איזה אפיק מפרסם ריבית גבוהה יותר, אלא כמה נשאר מהריבית הזאת אחרי המס ואחרי שחיקת המחירים. הדף הזה לוקח אותם 100,000 ₪ לשנה אחת, מריץ אותם בשני האפיקים ובשלושה תרחישי אינפלציה, ומראה בדיוק היכן הם מתחלפים.

למה שני אפיקים עם אותה ריבית מסתיימים בנטו שונה?

כי הפקודה מטילה עליהם מס על שני בסיסים שונים. על ריבית מפיקדון שקלי שאינו צמוד למדד המס הוא 15%^°, והוא מוטל על מלוא הריבית ששולמה, כולל החלק שרק פיצה אתכם על עליית המחירים¹. אין בפקודה מנגנון שמנכה אינפלציה מריבית של פיקדון לא צמוד: החלק שמחזיר לכם את כוח הקנייה והחלק שמוסיף לכם כוח קנייה ממוסים באותו שיעור.

בקרן כספית המסלול אחר לגמרי. יחידה בקרן נאמנות היא נייר ערך, והמס עליה הוא מס רווח הון שנקבע במכירה או בפדיון². לצורך החישוב מתאימים את המחיר שבו קניתם למדד: מכפילים אותו במדד ביום המכירה ומחלקים במדד ביום הרכישה. ההפרש שנוצר הוא הסכום האינפלציוני, ורווח ההון הריאלי הוא מה שנשאר אחריו. יחיד חייב במס בשיעור שאינו עולה על 25%^° על רווח ההון הריאלי, והפקודה קובעת במפורש שהכלל הזה חל גם על מכירת יחידה בקרן נאמנות פטורה².

אותו היגיון עובד גם בפיקדון צמוד מדד, ולכן ההשוואה בדף הזה היא דווקא מול הפיקדון הלא צמוד. הפרשי הצמדה שקיבל יחיד בשל נכס פטורים ממס, בכפוף לשלושה תנאים בפקודה¹, ולכן בפיקדון צמוד נשארת רק הריבית הריאלית כבסיס למס של 25%.

מה קורה ל-100,000 ₪ בשנה אחת בשלושה תרחישי אינפלציה?

כדי לבודד את בסיס המס נניח שהשניים מניבים בדיוק אותה תשואה ברוטו, 3% לשנה, כלומר 3,000 ₪ על 100,000 ₪. זו הנחת עבודה ולא נתון: בפועל התשואות שונות. ריבית בנק ישראל עמדה על 3.5% בהחלטת הוועדה המוניטרית מ-6 ביולי 2026⁴, ואילו הריבית הממוצעת על פיקדונות לזמן קצוב שמשקי בית הפקידו ביוני 2026 עמדה על 2.57%, לעומת 3.56% שקיבלו גופים מוסדיים באותו חודש⁵.

מאיזו אינפלציה הקרן הכספית עוקפת את הפיקדון?

מהרגע שהאינפלציה חוצה 40% מהתשואה ברוטו. זו אינה אמירה כללית אלא תוצאה אריתמטית: המס בפיקדון הוא 15% מהתשואה, והמס בקרן הוא 25% מהתשואה בניכוי האינפלציה. השוואת שני הביטויים נותנת שהאינפלציה שמשווה ביניהם היא 0.4 כפול שיעור התשואה ברוטו.

בתשואה של 3% נקודת האדישות היא אינפלציה של 1.2%. בתשואה של 4% היא 1.6%, ובתשואה של 2.5% היא 1%. מתחת לנקודה הזאת הפיקדון משאיר יותר בכיס, ומעליה הקרן. שימו לב מה זה אומר על היום: אינפלציה של 1.6% ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני 2026⁶ גבוהה מ-1.2%, ולכן בהנחות הדף הקרן מקדימה, אבל רק ב-100 ₪ בשנה. פער בסדר גודל כזה נמחק לגמרי מהפרש קטן בתשואה ברוטו או בדמי הניהול, ולכן הוא לבדו אינו סיבה למעבר.

מה קורה כשהאינפלציה גבוהה מהתשואה?

אז המס בקרן מתאפס, והפער מפסיק לגדול. באינפלציה של 5%, התאמת המחיר המקורי מוסיפה 5,000 ₪ בעוד הרווח הנומינלי הוא 3,000 ₪ בלבד. הסכום האינפלציוני מוגדר כחלק מרווח ההון, ולכן הוא בולע את הרווח כולו²: רווח ההון הריאלי הוא אפס והמס הוא אפס. בפיקדון, לעומת זאת, שיעור האינפלציה אינו משנה דבר בחישוב, והמס נשאר 450 ₪.

בשקלים: הקרן מסיימת עם 3,000 ₪ והפיקדון עם 2,550 ₪, כלומר יתרון של 450 ₪ לקרן. זה בדיוק גובה חשבון המס של הפיקדון, וזו התקרה. מרגע שהמס בקרן התאפס, כל עלייה נוספת באינפלציה שוחקת את שני האפיקים באותה מידה. בכוח קנייה שניהם מפסידים: מינוס 1.90% לקרן ומינוס 2.33% לפיקדון.

איפה החישוב הזה נשבר?

בשלוש נקודות, וכולן נופלות דווקא על מי שמכיר את הכלל הכללי ומיישם אותו רחב מדי.

יש גם הבדל בעיתוי. בפיקדון אירוע המס נוצר בעת תשלום הריבית, ובקרן רק במכירה או בפדיון, כי ההגדרה של מכירה בפקודה כוללת פדיון². מי שמחזיק כמה שנים דוחה את המס עד היציאה, וההתאמה למדד נמדדת מיום הרכישה ועד יום המכירה, כלומר היא מצטברת על פני כל התקופה ולא מתאפסת בכל שנה.

ומעבר לכל אלה נשאר הבדל מבני אחד: הפיקדון נותן ריבית ידועה מראש לתקופה מוגדרת, והקרן אינה מבטיחה תשואה ואינה מתחייבת עליה. הפער של 100 ₪ שחישבנו למעלה נמדד בהנחה שהשניים הניבו אותו דבר. ההנחה הזאת נוחה לחישוב, והיא אינה מובטחת לאיש.

האם מגיל 60 מפסיקים לשלם מס על ריבית?

לא. ההקלות על הכנסה מריבית מרוכזות בשני סעיפים בפקודה, ואף אחד מהם אינו נקשר לגיל 60. סעיף 125ד מעניק ניכוי מהכנסה מריבית, וסעיף 125ה פוטר 35% מריבית מזכה³. המסלולים שתלויים בגיל בשני הסעיפים האלה דורשים תנאי כפול: הגעה לגיל פרישה או לגיל פרישת חובה כמשמעותם בחוק גיל פרישה, וגם שמלאו 55 שנים במועד הקובע, שהוא 1 בינואר 2003³. במילים אחרות, ההקלה שמורה למי שנולד עד תחילת 1948, ובן 60 היום אינו עומד בה.

יש מסלול נוסף שאינו תלוי גיל כלל: סעיף 125ד(ב) מעניק ניכוי מהכנסה מריבית ליחיד שהכנסתו והכנסת בן זוגו אינן עולות על התקרה המוטבת³. הפקודה נוקבת בסכומי בסיס של 48,000 ₪ לשנה כתקרה ו-7,920 ₪ כניכוי, וסכומים אלה מתואמים ב-1 בינואר של כל שנה לפי שיעור עליית המדד בשנה הקודמת³, ולכן הסכום התקף היום גבוה מהנקוב בנוסח החוק. הניכוי ניתן לאחד מבני הזוג בלבד³.

וכאן הפרט שמחזיר אותנו לנושא הדף: הסעיף מגדיר ריבית כריבית המשתלמת על פיקדון בתאגיד בנקאי או על תוכנית חיסכון³. רווח הון ממכירת יחידה בקרן כספית אינו ריבית ואינו נכנס להגדרה הזאת. כלומר החוסך הוותיק שכן עומד בתנאים מקבל את ההקלה בפיקדון ולא בקרן, וזה שיקול שיכול להפוך את כל ההשוואה עבורו.

על ריבית מפיקדון שקלי לא צמוד משלמים 15% מכל הריבית, כולל החלק שרק פיצה על עליית המחירים. במכירת יחידה בקרן נאמנות פטורה משלמים 25%, אבל רק על רווח ההון הריאלי, אחרי שמתאימים את מחיר הרכישה למדד. נקודת האדישות בין השניים היא אינפלציה השווה ל-40% מהתשואה ברוטו: בתשואה של 3% מדובר ב-1.2%. מתחת לרף הזה הפיקדון משאיר יותר, ומעליו הקרן.