מה חשוב לדעת
- בית הדין לעבודה מכריע לפי מהות הקשר בפועל. העובדה שאתם מוציאים חשבונית ומחזיקים תיק במס הכנסה היא מבחן משנה, שנכנס למאזניים רק כשכפות המאזניים אינן נוטות לכיוון זה או אחר.
- בפסק דין מ-7 באפריל 2021, בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור, אימץ בית הדין הארצי לעבודה על דעת כלל חברי המותב מסלול התחשבנות חדש להכרה בדיעבד. את המבחנים לזיהוי יחסי העבודה עצמם הוא השאיר במקומם.
- באותו פסק דין הציעה הנשיאה שחוסר תום לב מובהק ישלול את מעמד העובד כבר בשלב ההכרה. ההצעה נשארה דעת מיעוט: חמישה מתשעה חברי המותב דחו אותה, וארבעה תמכו בה.
- הנטל להוכיח מה היה השכר החלופי מוטל על המעסיק. כשהוא לא עומד בו, הזכויות מחושבות לפי התמורה הקבלנית שהתקבלה בפועל ואין דלתא כלל.
- הכרה כעובד אינה מבטיחה כסף. כשהתמורה הקבלנית גבוהה מעלות המעסיק לפי השכר החלופי, הזכויות הממוניות נבלעות בתוכה, ובשלושת התיקים באותו פסק דין לא נפסקו זכויות ממוניות כלל.
- בביטוח לאומי המעמד נקבע לפי ההגדרות שבסעיף 1 לחוק, ולצדן מסמיך סעיף 6 את השר לסווג בצו סוגי עבודה מסוימים. צו סיווג מבוטחים משנת 1972 עושה זאת, ותוקפו מוגבל במפורש לענין אותו חוק בלבד.
מה באמת קובע אם אתם עובדים או קבלנים, איך עובד מבחן ההשתלבות על שני פניו, ומה קבע בית הדין הארצי לעבודה באפריל 2021 על חישוב הזכויות בהכרה בדיעבד.
אתם מוציאים חשבונית בכל חודש, מגיעים לאותו משרד, יושבים באותו חדר ומדווחים לאותו מנהל. בחוזה כתוב שאתם נותני שירותים עצמאיים. בית הדין לעבודה לא בהכרח יסכים, וההכרעה שלו נוגעת גם לשאלה כמה כסף עובר בסוף בין הצדדים.
מה קובע את הסיווג, החוזה או המציאות?
המהות של הקשר בפועל קובעת, ולא הכותרת שהצדדים נתנו לו. בית הדין לעבודה מפעיל את מה שהפסיקה מכנה המבחן המעורב, ובמרכזו עומד מבחן ההשתלבות, לצד מבחני עזר נוספים 1.
בפסק דין מיום 7 באפריל 2021, שניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור לפי סעיף 20(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה וציטט פסיקה קודמת: "אין הכוונה לזניחת המבחנים המקובלים אלא אך לשינוי נקודת המבט. במקרים קשים הופכים המבחנים שנקבעו בפסיקה ממבחנים בעלי משקל מוחלט למבחנים יחסיים, כאשר את התשובה לשאלת קיום יחסי עובד-מעביד, לומד בית הדין ממשקלם המצטבר של מכלול המבחנים" 1 7.
כשהצדדים התנהלו לאורך הקשר כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח שיחסי עבודה בכל זאת התקיימו מוטל על מי שטוען לכך, כלומר עליכם 1.
מה בודק מבחן ההשתלבות, ולמה יש לו שני צדדים?
למבחן ההשתלבות שני פנים מצטברים, החיובי והשלילי, ושניהם נדרשים 1.
הפן החיובי שואל שלוש שאלות. האם יש מפעל יצרני להספקת שירותים או לביצוע עבודה אחרת שאפשר להשתלב בו. האם הפעולה שאתם מבצעים נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מפעל. והאם אתם חלק מהמערך הארגוני שלו ולא גורם חיצוני לו. בית הדין מונה סימנים שלפיהם בודקים זאת, בהם מידת הפיקוח על שעות העבודה ועל מקום ביצועה, חלוקת המשימות בין העובדים, מרכזיותן וחיוניותן של הפעולות שלכם לפעילות הכוללת של המזמין, רציפות הקשר, כוחו של המזמין להטיל משימות משתנות, בלעדיות, מקום ביצוע המלאכה, אופן התשלום והספקת החומרים 1.
הפן השלילי שואל שאלה אחרת: האם יש לכם עסק משלכם, וליתר דיוק האם ההשתלבות במפעל לא נעשתה דרך אותו עסק. הסימנים כאן הם נשיאה בסיכונים, הנאה מייעול, בעלות על ציוד או גורמי ייצור ונשיאה בהוצאות 1.
רק כשכפות המאזניים אינן נוטות לכיוון זה או אחר נכנסים מבחני המשנה. הם כוללים את אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, את צורתם של ניכוי מס ההכנסה והתשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ, ואת אופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם 1. שימו לב לסדר: העובדה שאתם מוציאים חשבונית ומחזיקים תיק במס הכנסה היא מבחן משנה, והיא מגיעה למאזניים רק כשהתמונה הכוללת אינה מכריעה.
האם חתימה על הסכם "אני עצמאי" סוגרת את השאלה?
לא. וגם קודם ל-2021 ההסכמה לא הייתה חסרת משקל: בית הדין חזר על הכלל הוותיק שלפיו "האמור בהסכם יכול וישקול, אך ברור שהקובע הוא מכלול היחסים בין הצדדים", והזכיר פסיקה משנת 2009 שלפיה כוונה ברורה של הצדדים יכולה להטות את הכף כשהמבחנים המקובלים אינם נותנים תשובה חד משמעית 1. לצד זאת נשאר הכלל שהיות אדם "עובד", לעניין הזכויות שהחוק מקנה ושאין לוותר עליהן, הוא דבר הקרוב לסטטוס, ו"סטטוס אין יוצרים בהסכם ואין מבטלים בהסכם" 1.
כאן נדרשת הבחנה שקל לפספס. הנשיאה, שכתבה את חוות הדעת המרכזית, הציעה שינוי: כשמתגלה בדיעבד חוסר תום לב מובהק מצד מבצע העבודה, יינתן משקל גבוה יותר לעקרון ההסכמה, ובמקרים המתאימים ייקבע כבר בשלב ההכרה שיחסי עבודה לא התקיימו כלל, כשהנטל להוכיח את חוסר תום הלב מוטל על המעסיק 1.
ההצעה הזאת לא זכתה לרוב. חמישה מתשעת חברי המותב דחו אותה, וארבעה תמכו בה. סגן הנשיאה כתב "אין בידי להצטרף לעמדת חברתי הנשיאה בסוגיית השימוש במבחן תום הלב כשולל את המעמד", ואחת השופטות ניסחה את עמדת הרוב כך: "אני סבורה שאין מקום כלל להוסיף את מבחן תום הלב למבחני הפסיקה בשלב בחינת השאלה אם היחסים בין המעסיק למועסק היו יחסי עבודה" 1. הנימוק המרכזי הוא שתוצאת שלילת המעמד היא שלילה גורפת של כל הזכויות, כולל זכויות שחוסר תום הלב אינו רלוונטי להן 1.
מה כן נשאר מזה? עמדת הרוב היא שההסכמה יכולה לקבל משקל רק במקרה גבול אמיתי, שבו המאזניים מעוינים אחרי הפעלת כל המבחנים, ושהסכמה לבדה אינה גוברת על סימנים אובייקטיביים שמצביעים על עובד. חוסר תום לב של מבצע העבודה אינו גובר על המעמד, למעט מקרים קיצוניים שעד היום לא נקבעו כאלה בפסיקה 1. במקום זה, שאלת תום הלב נכנסת לחשבון בשלב הכסף, ובעיקר בגובה הפיצוי הלא ממוני.
איך נראה מסלול ההכרעה שהוצג ב-2021, ומה ממנו מחייב?
ההרכב המורחב התכנס משתי סיבות שנמנו יחד: "פסיקה סותרת לגבי דרך קיזוז הזכויות של עצמאי המוכר בדיעבד כעובד", ולצדה השאלה "האם אין לשנות את המבחנים לקביעת יחסי עובד ומעסיק על השלכותיה הרחבות" 1.
לשאלה הראשונה יש תשובה אחידה. את עקרונות ההתחשבנות החדשים החיל המותב על דעת כלל חבריו, בהפניה לפסקאות 63 עד 73 ו-122 עד 125 בחוות דעת הנשיאה ולפסקאות 12 עד 27 ו-44 עד 46 בחוות דעתה של השופטת דוידוב-מוטולה 1.
לשאלה השנייה התשובה שלילית: המבחנים עצמם נשארו במקומם, גם אם יישומם צריך להתאים את עצמו לשינויים בשוק העבודה. סגן הנשיאה ניסח זאת בקצרה, ששתי כותבות חוות הדעת המרכזיות "תמימות דעים שאין כל צורך לשנות מהמבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי יחסי עבודה" 1.
כדי לפשט ולסכם, הציגה הנשיאה תרשים זרימה בן חמישה שלבים 1. הטבלה שלמטה מציגה אותו, ולצד כל שלב את מעמדו בפסק הדין. שימו לב שדווקא שער חוסר תום הלב, השלב שנשמע הדרמטי ביותר, הוא זה שנשאר דעת מיעוט.
| שלב | מה נבחן בו ועל מי הנטל | מעמדו בפסק הדין |
|---|---|---|
| 1. שלב ההכרה | האם המבחנים של יחסי עובד ומעסיק חלים עליכם למרות ההסכם, כולל בחינה מדוקדקת של הפן השלילי. הנטל להוכיח את תחולת המבחנים מוטל עליכם | המבחנים עצמם לא שונו |
| 2. שער חוסר תום הלב | אם המעסיק הוכיח חוסר תום לב מובהק שמחזק את משמעות ההסכמה, כבר כאן ייקבע שאין יחסי עבודה ואין זכויות כלשהן | דעת מיעוט. ארבעה מתשעה חברי המותב תמכו, חמישה דחו |
| 3. קביעת היחסים | לא הוכחו חוסר תום הלב ומשמעות ההסכמה, ולכן נקבעים יחסי עבודה. רק עכשיו עוברים לכסף | שלב הכסף נפתח רק אחרי שנקבעו יחסי עבודה |
| 4. חישוב הזכויות | ערך השכר השכירי החלופי וערך הזכויות הנגזרות ממנו, קיזוז מהתמורה הקבלנית עד גובה הפער, והיתרה נשארת אצלכם. הנטל להוכיח את השכר החלופי מוטל על המעסיק | על דעת כלל חברי המותב |
| 5. פיצוי לא ממוני | ברירת המחדל היא לפסוק אותו, בנוסף לזכויות עצמן. הנטל לשכנע שאין להטילו מוטל על המעסיק | על דעת כלל חברי המותב |
מה נכנס ל"עלות המעסיק" ואיך מחשבים את הפער?
עלות המעסיק היא לא השכר לבדו. בית הדין קבע שהיא כוללת את הזכויות הסוציאליות שמקנים חוקי המגן וצווי ההרחבה הכלליים, זכויות סוציאליות נוספות שמקובלות באותו מקום עבודה, ואת דמי הביטוח שיש לשלם למוסד לביטוח לאומי בעד עובד שכיר 1.
הרכיבים שבית הדין מונה כטיפוסיים הם פיצויי פיטורים, הפקדה לתגמולים, חופשה, מחלה, חגים, דמי הבראה והוצאות נסיעה, ובמקומות עבודה רבים גם הפקדה לקרן השתלמות 1. הסכומים והשיעורים של כל אחד מהם נמצאים בעמודים הייעודיים, ובכלל זה פנסיית חובה וצו הרחבה.
הפער בין עלות המעסיק לפי השכר החלופי לבין התמורה הקבלנית ששולמה בפועל הוא מה שבית הדין מכנה "הדלתא". מחשבים אותו ליחידת הזמן הרלוונטית, שעתית, יומית או חודשית. לשם נוחות ולשמירה על מכנה משותף אחיד, קבע בית הדין שאפשר לבצע את החישוב ביחס לחודש העבודה האחרון, אלא אם קיימת הצדקה בנסיבות העניין לחשב אחרת, ובמידת הצורך להכפילו במספר חודשי העבודה, "אך לא יותר מתקופת ההתיישנות (שבע השנים שקדמו להגשת התביעה)" 1.
איך זה נראה על מספרים אמיתיים?
אחד משלושת התיקים באותו פסק דין הוא גם ההחלה הראשונה של הכלל החדש, ובית הדין פירט בו את החשבון עד הסוף.
רואה חשבון התקשר עם משרד המשפטים בהסכם שנחתם בפברואר 2005 והוגדר בו "קבלן פנימי". מועד תחילת ההתקשרות נותר שנוי במחלוקת בין הצדדים, ואין מחלוקת שהיא הסתיימה ביום 16.11.2012. בהתחלה סוכמו 1,800 שעות בשנה בתעריף של 100 ₪ לשעה. משנת 2007 עמד היקף ההתקשרות על 2,300 שעות בשנה, ומיום 1.1.2011 עמד התעריף על 135 ₪ לשעה, הכל בתוספת מע"מ. לפי תקן משרה של 184.16 שעות חודשיות, ובלי שעות מעבר לתקן, התמורה החודשית בסיום ההתקשרות עמדה על 24,861 ₪ בתוספת מע"מ. סכום התביעה הכולל עמד על 2,001,058.92 ₪ 1.
השכר החלופי נקבע לפי תלוש שכר של רואת חשבון אחרת שהועסקה באותה מחלקה, בדרגה 42ב' בדירוג הכלכלנים, ששכר היסוד המשולב שלה עמד על 15,779 ₪. בית הדין הארצי ציין שהקביעה "אינה נקייה מספקות", אבל לא מצא הצדקה מספקת להתערב בה משום שמדובר בעיקרו של דבר בקביעה עובדתית 1.
וכך נראה החשבון עצמו, כפי שבית הדין ערך אותו:
| רכיב | ערך |
|---|---|
| שכר חלופי חודשי | 15,779 ₪ |
| פיצויי פיטורים | 8.33% |
| הפקדה לתגמולים ולאובדן כושר עבודה | 7.5% |
| חופשה | 6% |
| מחלה | 2% |
| דמי הבראה | 1.5% |
| אחזקת רכב, ובמקומה אין מוסיפים הוצאות נסיעה | 6.2% |
| קרן השתלמות | 7.5% |
| דמי ביטוח לאומי | 5.22% |
| זכויות נלוות נוספות, בהערכה גסה ומינימלית | 3.1% |
| סך התוספת מעל השכר החלופי | 47.35% |
| עלות המעסיק הכוללת | 23,250 ₪ |
| התמורה הקבלנית ששולמה בפועל | 24,861 ₪ |
| הדלתא, לטובת מבצע העבודה | 1,611 ₪ |
| זכויות ממוניות שנפסקו | אין |
כיוון שהתמורה הקבלנית גבוהה מעלות המעסיק לפי השכר החלופי, קבע בית הדין שכל הזכויות הממוניות "נבלעו" בתוכה, ולכן לא היה צורך לבחון אותן לגופן. במקומן נפסק פיצוי לא ממוני של 120,000 ₪ שישולם תוך 30 יום, ובנוסף 30,000 ₪ הוצאות בשתי הערכאות 1.
כדי לראות את הכיוון ההפוך, שבו התמורה הקבלנית נמוכה מעלות המעסיק, הנה המחשה אריתמטית. המספרים בה הם להמחשה בלבד ואינם לקוחים מפסק הדין:
| רכיב | סכום חודשי |
|---|---|
| תמורה קבלנית ששולמה בפועל | 25,000 ₪ |
| שכר חלופי שהמעסיק הוכיח | 21,000 ₪ |
| שכבת הזכויות הסוציאליות ודמי הביטוח מעל אותו שכר | 6,500 ₪ |
| עלות המעסיק הכוללת | 27,500 ₪ |
| הפער לחובת המעסיק (27,500 פחות 25,000) | 2,500 ₪ |
| זכויות ממוניות שיושלמו | 2,500 ₪, ולא יותר מהזכויות שנתבעו ונמצא שמגיעות |
זה בדיוק המנגנון שבית הדין תיאר: כשהשכר הקבלני ששולם אינו מספיק כדי לכלול את השכר שצריך להשתלם יחד עם הזכויות הסוציאליות, הפער בין השניים מושלם. ובכיוון ההפוך, פער שנשאר בין התמורה הקבלנית לבין החישוב נשאר ברשות מבצע העבודה ואינו מוחזר למעסיק. מעסיק אינו זכאי להחזר של חלק מהסכומים ששילם רק משום שמבצע העבודה ביקש הכרה כעובד, ולכל היותר הוא רשאי לעתור לקיזוז הפער כנגד זכויות שייפסקו 1.
מה קורה אם המעסיק לא מוכיח שכר חלופי?
אז הזכויות מחושבות לפי התמורה הקבלנית עצמה. בית הדין קבע במפורש: "ככל שלא הוכח שכר חלופי, לא עמד המעסיק בנטל המוטל עליו בקשר לכך, תחושבנה הזכויות לפי התמורה הקבלנית שקיבל המועסק כ'עצמאי'", ובמצב הזה אין דלתא כלל 1. לרוב זו התוצאה הנוחה יותר למבצע העבודה, שכן בית הדין ציין שהשכר ששולם לקבלן "היה לרוב גבוה מזה שהיה משולם לו כעובד" 1. גם אז ייתכן שייפסק פיצוי לא ממוני בנוסף 1.
הראיות שבית הדין מונה להוכחת שכר חלופי אינן רשימה סגורה: שכרו של עובד מקביל שביצע עבודה דומה, טבלת שכר בהסכמים קיבוציים רלוונטיים, חוות דעת מומחה כשאין עובדים בתפקידים דומים, או ראיות לשכר חלופי שהוצע או נקבע בתום לב וכדין בין הצדדים עצמם 1.
מה זה פיצוי לא ממוני ומתי פוסקים אותו?
זה פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, שבית הדין רשאי לפסוק לפי שיקול דעתו מכוח סעיפים 10 ו-13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) 1 7. המעסיק נחשב לצורך כך כמי שהפר את חוזה העבודה, משום שהוראות קוגנטיות הן חלק מן החוזה בלי תלות בהסכמת הצדדים 1.
ברירת המחדל היא לפסוק אותו, והנטל לשכנע שאין להטילו מוטל על המעסיק 1. השיקולים לגובהו כוללים את השאלה מי הכתיב את מתכונת ההתקשרות, מידת חוסר תום הלב של כל צד, האם המעסיק ידע שהוא מסווג בטעות, מידת הניצול של חולשת מבצע העבודה, אורך ההתקשרות, והיחס בין התמורה הקבלנית לשכר החלופי 1. בית הדין ניסח את הכיול כך: "מעסיק ששגה בתום לב בסיווג העובד יישא בפיצוי בשיעור מופחת אל מול מעסיק שבחוסר תום לב ומאינטרס שלו בחר לנסות ולעקוף את חוקי המגן, ועל כן יישא בשיעור פיצוי גבוה יותר" 1.
איך שלוש מערכות שונות מסווגות את אותה הכנסה?
הן מסווגות אותה בנפרד, ולכן הן יכולות לא להסכים ביניהן על אותו אדם באותו יום. בית הדין ציטט בהקשר הזה פסק דין של בית המשפט העליון, שלפיו המונחים "מעביד" ו"עובד" מופיעים בשורה ארוכה של חוקים ואין להם משמעות אוניברסלית, "על כן תהא זו תופעה טבעית כי פלוני ייחשב כעובד לצורך חוק אחד, אך לא ייחשב כעובד לצורך חוק אחר" 1.
| דיני עבודה | ביטוח לאומי | מס הכנסה | |
|---|---|---|---|
| מי מכריע | בית הדין לעבודה | המוסד לביטוח לאומי | פקיד השומה |
| לפי מה | המבחן המעורב שבמרכזו מבחן ההשתלבות, מן הפסיקה 1 | ההגדרות שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, ולצדן סיווג בצו לפי סעיף 6 3 | סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, שמונה את מקורות ההכנסה 8 |
| מה זה קובע | זכויות מכוח חוקי המגן וצווי ההרחבה 1 | מי משלם דמי ביטוח, ולאילו גמלאות יש זכאות 3 4 | לאיזה מקור משתייכת ההכנסה, ואילו הוצאות מותרות בניכוי לפי סעיף 17 8 |
| הגבול של ההכרעה | ההכרעה נוגעת לזכויות מכוח דיני העבודה ולא לכל חוק אחר 1 | הצו מסווג "לענין חוק זה" בלבד 3 2 | הפקודה בנויה על סיווג מקור ההכנסה, לא על סיווג האדם 8 |
סעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי אינו קובע בעצמו מי עובד ומי עצמאי. הוא מסמיך את השר לקבוע בצו, באישור ועדת העבודה והרווחה, שמבוטחים העוסקים בסוג עבודה מסוים, או הנתונים בתנאי עבודה מיוחדים, ייחשבו "לענין חוק זה" כעובדים, כעובדים עצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים. צו שקובע מי ייחשבו עובדים חייב לקבוע גם מי ייחשבו מעבידיהם, וכוחו יפה על אף האמור בכל מקום אחר באותו חוק 3. הצו משנת 1972 מונה בתוספת הראשונה 15 סוגי עבודה כאלה, ולצד כל אחד מהם את תנאי העבודה הנדרשים ואת זהות המעביד. אחד מהם הוא מורה או מדריך, כשהסכם העבודה נערך מראש לתקופה של רבע שנה לפחות או לסדרה של שבעה שיעורים לפחות, והמעביד הוא החייב בתשלום גמול העבודה 2. הסיווג הזה תקף לענין חוק הביטוח הלאומי בלבד, ולכן אינו משנה את סיווג ההכנסה לפי פקודת מס הכנסה, שמונה בסעיף 2 את מקורות ההכנסה ובסעיף 2(1), שכותרתו "עסק ומשלח יד", את ההשתכרות או הריווח מכל עסק או משלח יד 3 8. הצו פועל גם בכיוון ההפוך: התוספת השנייה מונה חמישה סוגי עבודה שנחשבים דווקא לעובדים עצמאיים, בהם נהג מונית ומבצע עבודות בביתו על פי הזמנה, כל אחד בתנאי העבודה שנקבעו לצידו, ובלבד שמתקיימים לגביו גם תנאי ההגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק 2.
הפרדה נוספת נמצאת בהגדרות עצמן. "עובד" בחוק הביטוח הלאומי כולל גם בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא הייתה נעשית בידי עובד 3. "עובד עצמאי" מוגדר שם לפי סף כמותי: 20 שעות בשבוע בממוצע, או הכנסה חודשית ממוצעת שאינה פוחתת מ-50% מהשכר הממוצע, או 12 שעות בשבוע בממוצע יחד עם הכנסה שאינה פוחתת מהסכום הקבוע בלוח א' לחוק, שהמוסד לביטוח לאומי מציג אותו כשיעור מהשכר הממוצע 3 5. מי שלא עונה על אף אחד מהם נחשב בעל הכנסה שלא מעבודה, גם לעניין דמי הביטוח וגם לעניין הזכאות לקצבאות 5.
למה ההבדל הזה מרגיש רק כשמשהו משתבש?
מפני שההבדל המעשי הגדול ביותר בין המעמדות הוא ביטוחי ולא שוטף. המוסד לביטוח לאומי מציג שלושה הבדלים: עובד שכיר מבוטח גם בביטוח אבטלה ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד, ואילו עובד עצמאי אינו מבוטח בהם; אצל שכיר המעסיק מדווח ומשלם, ואילו עצמאי חייב להירשם ולשלם בעצמו; וזכויותיו של שכיר לא נפגעות מפיגור בתשלום שהמעסיק חייב בו, בעוד שזכויותיו של עצמאי עלולות להיפגע 4.
לשלישי שבהם יש שיניים בחוק. סעיף 366 קובע שכשקורה מקרה המזכה בגמלה וקיים חוב דמי ביטוח בפיגור לתקופה העולה על 12 חודשים, הגמלה משולמת פחות רבע בפיגור של עד 18 חודשים, פחות חצי בפיגור של 18 עד 36 חודשים, ובפיגור מעל 36 חודשים לא ניתנת גמלה כלל, לא בכסף ולא בעין. אותו סעיף גם מסייג את עצמו: הוא אינו חל על רשימה של גמלאות שנמנות בו, התקופות מוארכות בחודשיים לכל שנת ביטוח מעבר לעשר שנים ועד 60 חודשים, ואינם נחשבים פיגור חוב שמועד תשלומו חל ב-90 הימים שלפני המקרה או חוב שאינו עולה על 15% מהשכר הממוצע 3. גם הכיוון ההפוך קבוע בחוק: לפי סעיף 365, מי שחייב לשלם דמי ביטוח בעד הזולת ולא שילמם, רואים לעניין הזכות לגמלה כאילו שולמו 3.
ביטוח האבטלה עצמו מוגדר לפי מעמד. סעיף 158, שפותח את פרק ביטוח האבטלה, מגדיר "מבוטח" בין היתר כמי שהוא "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו" 3. פירוט הזכאות, הסכום והתקופה נמצא בעמוד דמי אבטלה, והשיעורים שעצמאי משלם נמצאים בעמוד תשלומי עצמאי לביטוח לאומי.
המדינה גם בודקת את המהות בפועל, ולא רק את הניירת. טופס בל/1503, שאותו ממלא המעסיק, שואל אם קיימת קרבה משפחתית, מה היה מקום ביצוע העבודה בפועל, אם קיים חוזה העסקה ולצרף צילום, אילו ימים ושעות עבד, למי היה עליו לדווח על היעדרות, אם קיים רישום נוכחות ואם היה חייב לנהל אותו, מה בוצע בפועל ומדוע נוצר הצורך להעסיקו, מהי דרך התשלום והוכחה שהתשלום בוצע, ואם היו שינויים קיצוניים בשכר 6.
מה בפועל נפסק בשלושת התיקים?
שלושה תיקים, שלוש דרכים שונות להגיע לאותה שורה תחתונה בכסף, וכולן מאותו פסק דין 1.
| התיק | ההכרעה במעמד | ההכרעה בכסף |
|---|---|---|
| ע"ע 15868-04-18 ו-ע"ע 12372-04-18, מורה לריקודי עם מול רשות מקומית | על דעת כלל חברי המותב: לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק, בעיקר בגלל הפן השלילי | ערעורו של מבצע העבודה נדחה במלואו, ערעור הרשות התקבל בחלקו, והתביעה שכנגד להשבה נדחתה. אין צו להוצאות בערעור |
| ע"ע 7338-10-17, רואה חשבון מול מדינת ישראל, משרד המשפטים | קיום יחסי העבודה לא היה שנוי במחלוקת ולא הוגש עליו ערעור, ובית הדין אישר אותו | אין זכויות ממוניות. 120,000 ₪ פיצוי לא ממוני שישולם תוך 30 יום, ו-30,000 ₪ הוצאות בשתי הערכאות |
| ע"ע 34665-10-17, מנהל מול חברה פרטית בענף הזרעים | ברוב דעות של חמישה מתוך תשעה חברי המותב: התקיימו יחסי עובד ומעסיק. המיעוט סבר שחוסר תום הלב שולל את המעמד | על דעת כלל חברי המותב: אין זכויות ממוניות ואין פיצוי לא ממוני, ולכן התביעות הכספיות נדחו |
שימו לב לעמודה הימנית בשלוש השורות: באף אחד משלושת התיקים לא נפסקו זכויות ממוניות, ורק באחד מהם נפסק פיצוי לא ממוני. "הוכר כעובד" ו"קיבל כסף" הן שתי שאלות נפרדות.
מה בית הדין השאיר פתוח?
שני מצבים, במפורש. בית הדין ציין שאין הוא מביע עמדה בשאלה מה הדין כשחל על המעסיק סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, או כשחל על הצדדים הסכם קיבוצי שמונע עריכת הסכם אישי מיטיב 1 7.
הוא גם תחם את היקף הקיזוז. הקיזוז נוגע רק לזכויות סוציאליות ממוניות שהגיעו במהלך תקופת העבודה וסיומה ומשולמות כעת כחלק מתיקון הסיווג השגוי. הוא אינו חל על עילות אחרות באותו כתב תביעה, והדוגמה שבית הדין נתן היא פיצוי בגין הטרדה מינית 1.
יש גם פתוח שלישי, שאינו מסומן ככזה בפסק הדין אבל עולה ממנו: מעמדו של שער חוסר תום הלב. ההצעה הועלתה, היא לא זכתה לרוב, והיא תמשיך להיטען בבתי הדין עד שהרכב אחר יידרש לה 1.
השאלה איזה מודל העסקה מתאים לכם מבחינת אורח חיים, הכנסה והוצאות מוכרות נדונה בעמוד קבלן מול שכיר, ואילו ההבחנה בין קבלן כוח אדם לקבלן שירותים נדונה בעמוד קבלן כוח אדם מול קבלן שירותים. שימו לב לגבול: הכרה בדיעבד אינה מזכה אוטומטית במלוא הזכויות הסוציאליות. מ-2021 מחשבים אותן לפי השכר החלופי ומקזזים כנגד הפער מול התמורה הקבלנית, כמתואר למעלה 1.
הכלי שמשקף בצורה הקרובה ביותר את החשבון שבית הדין מתאר הוא השוואה בין תמורה קבלנית לבין עלות מעסיק על שכר מקביל. מחשבון הנטו לעצמאים של מידע-הון מאפשר לכם לפרק תמורה קבלנית להכנסה חייבת, מס, ביטוח לאומי והפקדות, ומשם להעמיד אותה מול שכר שכיר שווה ערך.
הסיווג נקבע לפי מהות הקשר בפועל ולא לפי כותרת החוזה, באמצעות המבחן המעורב שבמרכזו מבחן ההשתלבות. מאז פסק הדין המורחב של בית הדין הארצי לעבודה מ-7 באפריל 2021, אותה הכרעה קובעת גם כמה כסף עובר, וזה יכול להיות סכום גדול או אפס. שלוש מערכות מסווגות את אותה הכנסה בנפרד.
לא. בית הדין הארצי לעבודה חזר על כך שהיות אדם עובד, לעניין הזכויות שאין לוותר עליהן, הוא דבר הקרוב לסטטוס, וסטטוס אין יוצרים בהסכם ואין מבטלים בהסכם. בפסק הדין מ-7 באפריל 2021 הציעה הנשיאה שחוסר תום לב מובהק מצד מבצע העבודה יאפשר לקבוע כבר בשלב ההכרה שיחסי עבודה לא התקיימו, אבל ההצעה נשארה דעת מיעוט של ארבעה מתשעה חברי המותב. עמדת הרוב היא שההסכמה יכולה לשקול רק במקרה גבול אמיתי, ואינה גוברת על סימנים אובייקטיביים שמצביעים על עובד.
אז הזכויות מחושבות לפי התמורה הקבלנית שקיבלתם בפועל, ואין דלתא כלל. בית הדין קבע במפורש שהנטל להוכיח את השכר החלופי מוטל על המעסיק, וכשהוא לא עומד בו הזכויות נפסקות על בסיס התמורה הקבלנית. גם במקרה כזה ייתכן שייפסק פיצוי לא ממוני בנוסף.
לא. בית הדין קבע שמעסיק אינו זכאי להחזר של חלק מהסכומים ששילם רק משום שמבצע העבודה ביקש הכרה כעובד. לכל היותר הוא רשאי לעתור לקיזוז הפער בין השכר החלופי שהוכיח לבין התמורה הקבלנית, וזאת כנגד זכויות שייפסקו לזכות מבצע העבודה בלבד. פער שנשאר מעבר לכך נשאר אצלכם.
בית הדין קבע שמטעמי נוחות ולשמירה על מכנה משותף אחיד אפשר לבצע את החישוב ביחס לחודש העבודה האחרון, אלא אם קיימת הצדקה בנסיבות העניין לחשב אחרת, ובמידת הצורך להכפילו במספר חודשי העבודה, אך לא יותר מתקופת ההתיישנות, שהיא שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.
כן. צו סיווג מבוטחים משנת 1972 מסווג 15 סוגי עבודה כעובדים, למשל מורה או מדריך שנעשה איתו הסכם מראש לרבע שנה או לשבעה שיעורים לפחות, וקובע לצד כל אחד מהם מיהו המעביד. סעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי מגביל את הסיווג הזה לענין אותו חוק בלבד, ולכן אין בו כדי לשנות את סיווג ההכנסה לפי פקודת מס הכנסה, שמונה בסעיף 2 את מקורות ההכנסה.
לא. סעיף 158, שפותח את פרק ביטוח האבטלה בחוק הביטוח הלאומי, מגדיר מבוטח בין היתר כמי שהוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו. המוסד לביטוח לאומי מציין באתרו שעובד עצמאי אינו מבוטח בביטוח אבטלה ואינו מבוטח בביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד.
לפי עמדת הרוב בפסק הדין מ-2021, היוזמה שלכם אינה שוללת את מעמדכם כעובדים כשהמבחנים מצביעים על עובד, והיא יכולה לשקול בשלב ההכרה רק במקרה גבול אמיתי שבו המאזניים מעוינים. איפה היא כן משפיעה: בשלב הפיצוי הלא ממוני. יוזמה ברורה מצדכם להיות מוגדרים כקבלן מתוך אינטרס שלכם היא שיקול להפחתת הסכום, ובמקרים המתאימים עד כדי ביטולו.
אין תעריף. בית הדין פוסק אותו לפי שיקול דעת ולפי שיקולים שנמנו בפסק הדין, בהם מי הכתיב את מתכונת ההתקשרות, מידת חוסר תום הלב, ידיעת המעסיק, אורך ההתקשרות והיחס בין התמורה הקבלנית לשכר החלופי. בתיק של רואה החשבון מול משרד המשפטים העמיד בית הדין את הפיצוי על 120,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום, בתוספת 30,000 ₪ הוצאות בשתי הערכאות.
לא. באותו פסק דין, בתיק אחד התקיימו יחסי עבודה ולא נפסקו זכויות ממוניות אלא פיצוי לא ממוני בלבד, משום שהתמורה הקבלנית עלתה על עלות המעסיק לפי השכר החלופי וכל הזכויות הממוניות נבלעו בתוכה. בתיק אחר הוכרו יחסי עבודה ברוב דעות, אך על דעת כלל חברי המותב נדחו כל התביעות הכספיות, גם הזכויות הממוניות וגם הפיצוי הלא ממוני.
לא. אחת משתי הסיבות שבגללן התכנס ההרכב המורחב הייתה השאלה אם יש לשנות את המבחנים לקביעת יחסי עובד ומעסיק, והתשובה שיצאה מפסק הדין שלילית. סגן הנשיאה ציין ששתי כותבות חוות הדעת המרכזיות תמימות דעים שאין כל צורך לשנות מהמבחנים שנקבעו בפסיקה. מה שהשתנה הוא דרך ההתחשבנות אחרי שנקבעו יחסי עבודה, ובכלל זה הוספת פיצוי לא ממוני כברירת מחדל.
- פסק דין בן 200 עמודים, שנקרא במלואו. ההרכב המורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור לפי סעיף 20(א) לחוק בית הדין לעבודה ושתי הסיבות לכינוסו (פסקה 2, ובה גם הצהרת הנשיאה שהשינוי שהיא מציעה בשלב הראשון הוא 'דעתי'); הכלל מעניין בירגר ש'האמור בהסכם יכול וישקול, אך ברור שהקובע הוא מכלול היחסים בין הצדדים' והסטטוס (פסקאות 6 עד 8); המבחן המעורב, הציטוט מעניין פריץ חיים, שני פני מבחן ההשתלבות והסימנים לכל פן, מבחני המשנה ונטל ההוכחה (פסקאות 9 עד 12); הציטוט מעניין ירוחם מפי השופט ברק על כך שאין למונחים 'עובד' ו'מעביד' משמעות אוניברסלית, וההבהרה שהדיון נוגע לזכויות מכוח דיני העבודה בלבד (פסקה 32); חוסר תום הלב, הנטל על המעסיק והמשקל שניתן לעקרון ההסכמה (פסקאות 59 עד 62, ובכללן ההפניה לעניין יצחק דייג מ-6.7.09); שני הנדבכים, הגדרת הדלתא, רכיבי עלות המעסיק, שיטת החודש האחרון ותקופת ההתיישנות של שבע השנים, נטל השכר החלופי, רשימת הראיות הפתוחה, הכלל שבהיעדר הוכחת שכר חלופי הזכויות מחושבות לפי התמורה הקבלנית, איסור ההשבה, השאלות שנותרו פתוחות (סעיף 29 לחוק יסודות התקציב והסכם קיבוצי מונע) והגבלת הקיזוז לזכויות סוציאליות ממוניות בלבד (פסקאות 65 עד 66); הפיצוי הלא ממוני, עיגונו בסעיפים 10 ו-13 לחוק החוזים תרופות, ברירת המחדל לפסוק אותו, השיקולים לגובהו והציטוט על מעסיק ששגה בתום לב (פסקאות 67 עד 70); סיכום המישור המעשי והשלמת הפער כשהשכר הקבלני אינו מספיק (פסקה 75); תרשים הזרימה בן חמישה השלבים (פסקה 76); תיק כותה, מורה לריקודי עם, שנפל על הפן השלילי, ותוצאתו (פסקאות 78 עד 101); תיק רבין, ובו סכום התביעה 2,001,058.92 ₪, המחלוקת על מועד ההתחלה (20.1.2005 מול 6.2.2005), סיום ההתקשרות ב-16.11.2012, 1,800 שעות בתעריף 100 ₪ ואחר כך 2,300 שעות משנת 2007 ותעריף 135 ₪ מ-1.1.2011 בתוספת מע״מ, תמורה חודשית של 24,861 ₪ לפי תקן 184.16 שעות ובלי שעות מעבר לתקן, שכר חלופי לפי תלוש של רואת חשבון בדרגה 42ב' עם שכר יסוד משולב 15,779 ₪ שהקביעה לגביו 'אינה נקייה מספקות', ההכרה ביחסי העבודה שלא הייתה שנויה במחלוקת ולא הוגש עליה ערעור (פסקה 118), קביעה שהזכויות הממוניות נבלעו בתמורה (פסקה 120), ופיצוי לא ממוני של 120,000 ₪ (פסקאות 102 עד 125); פירוט החשבון עצמו בפסקה 45 לחוות דעת השופטת דוידוב-מוטולה: שכר חלופי 15,779 ₪ בתוספת 8.33% פיצויי פיטורים, 7.5% תגמולים ואובדן כושר עבודה, 6% חופשה, 2% מחלה, 1.5% הבראה, 6.2% אחזקת רכב (ובמקומה אין מוסיפים הוצאות נסיעה), 7.5% קרן השתלמות, 5.22% דמי ביטוח לאומי ו-3.1% זכויות נלוות, סך 47.35% ועלות מעסיק כוללת של 23,250 ₪, מול תמורה קבלנית של 24,861 ₪ ודלתא של 1,611 ₪ לטובת מבצע העבודה; תיק לוי, מנהל בחברה בענף הזרעים (פסקאות 126 ואילך); ומעל הכל, החלוקה בין מה שאומץ פה אחד למה שלא: סגן הנשיאה מצטרף לחידוש ההתחשבנות 'המקובל על כלל ההרכב' אך כותב 'אין בידי להצטרף לעמדת חברתי הנשיאה בסוגיית השימוש במבחן תום הלב כשולל את המעמד' ומוסיף שהסכמה יכולה לשקול רק במקרה גבול ושחוסר תום לב אינו גובר על המעמד למעט מקרים קיצוניים שטרם נקבעו כאלה (עמ' 152 עד 155); השופטת גליקסמן מצטרפת לחידוש ההתחשבנות וכותבת 'אני סבורה שאין מקום כלל להוסיף את מבחן תום הלב למבחני הפסיקה בשלב בחינת השאלה אם היחסים בין המעסיק למועסק היו יחסי עבודה' (עמ' 156 עד 160); השופט פוליאק והשופט סופר מצטרפים לנשיאה על כל חלקיה; השופטת אופק-גנדלר מסכימה 'ככל חבריי' למתודת ההתחשבנות ומצטרפת לדוידוב-מוטולה בשאלת תום הלב (עמ' 170); נציגת ציבור (עובדים) מצטרפת לדוידוב-מוטולה באותה שאלה (עמ' 189); ונציג ציבור (מעסיקים) מצטרף לנשיאה. סוף דבר בעמודים 198 עד 200: בתיק כותה ערעורו נדחה במלואו, ערעור העירייה התקבל בחלקו והתביעה להשבה נדחתה, בלי צו להוצאות; בתיק רבין, על דעת כלל חברי המותב, 120,000 ₪ פיצוי לא ממוני תוך 30 יום ו-30,000 ₪ הוצאות בשתי הערכאות, בהתאם לעקרונות שבפסקאות 63 עד 73 ו-122 עד 125 לחוות דעת הנשיאה ובפסקאות 12 עד 27 ו-44 עד 46 לחוות דעת השופטת דוידוב-מוטולה; ובתיק לוי, ברוב של חמישה (סגן הנשיאה איטח, השופטות גליקסמן, דוידוב-מוטולה ואופק-גנדלר ונציגת ציבור עובדים) מול ארבעה (הנשיאה וירט-ליבנה, השופטים פוליאק וסופר ונציג ציבור מעסיקים), התקבל הערעור בשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק, ועם זאת על דעת כלל חברי המותב נדחו כל התביעות הכספיות. gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026
- סעיפים 1 עד 4 של הצו ושלוש התוספות: 15 סוגי עבודה בתוספת הראשונה שנחשבים לעובד לענין החוק, עם תנאי העבודה המיוחדים והמעביד שנקבע לצד כל אחד, ובהם פריט 6(ב) מורה או מדריך בהסכם שנערך מראש לרבע שנה לפחות או לסדרה של שבעה שיעורים לפחות, כאשר המעביד הוא החייב בתשלום גמול העבודה; חמישה סוגי עבודה בתוספת השנייה שנחשבים לעובד עצמאי (מוכר עיתונים, מבצע עבודות בביתו על פי הזמנה, מוכר דברי דואר, מוכר אגרות הימורים ונהג מונית), כל אחד עם תנאי ההעסקה שנקבעו לצידו, כאשר סעיף 3 לצו מתנה זאת בכך ש'מתקיימים לגביו תנאי הגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק'; והתוספת השלישית, ובה פריט אחד. כולל היסטוריית הפרסום מק״ת 2885 מיום 3.8.72 ועד ק״ת 8714 מיום 26.8.20. btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026
- נוסח סעיף 1 (הגדרת 'עובד' הכוללת בן משפחה אף בהיעדר יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא היתה נעשית בידי עובד; והגדרת 'עובד עצמאי' בשלוש חלופות: 20 שעות שבועיות בממוצע, או הכנסה חודשית ממוצעת שאינה פוחתת מ-50% מהשכר הממוצע, או 12 שעות שבועיות יחד עם הסכום הקבוע בלוח א'), סעיף 6(א) עד (ג) שכותרתו 'סמכות לסווג מבוטחים' ונושא בסוגריים המרובעים את מספרו הקודם [4א] (הסמכות לסווג בצו, באישור ועדת העבודה והרווחה, לענין חוק זה בלבד; החובה לקבוע בצו גם מי ייחשבו מעבידים; וכוחו של הצו על אף האמור בכל מקום אחר בחוק), סעיף 158 שפותח את פרק ז' ביטוח אבטלה ומגדיר 'מבוטח' בין היתר כמי שהוא 'עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו', סעיף 365 (שמירת זכות לגמלה כשהחייב בעד הזולת לא שילם) וסעיף 366 על כל סעיפי המשנה שלו (הפחתת רבע, מחצית או שלילה מלאה מחמת פיגור מעל 12 חודשים, ולצדם רשימת הגמלאות שהסעיף אינו חל עליהן, הארכת התקופות בחודשיים לכל שנה מעל עשר שנות ביטוח ועד 60 חודשים, אי-ספירת חוב שמועד תשלומו חל ב-90 הימים שלפני המקרה המזכה, ואי-ספירת חוב שאינו עולה על 15% מהשכר הממוצע). btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026
- שלושת ההבדלים כפי שהמוסד לביטוח לאומי מנסח אותם: שכיר מבוטח גם בביטוח אבטלה ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד ואילו עצמאי אינו מבוטח בהם; אצל שכיר המעביד מדווח על שכרו ומשלם את דמי הביטוח בעבורו ואילו עצמאי חייב להירשם בביטוח הלאומי ולשלם בעצמו; זכויות שכיר אינן נפגעות עקב פיגור בתשלום שהמעביד חייב בו, בעוד שזכויות עצמאי עלולות להיפגע אם לא נרשם או אם פיגר בתשלום. btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026
- שלוש החלופות של הגדרת עובד עצמאי כפי שהמוסד מציג אותן (20 שעות שבועיות בממוצע לפחות; הכנסה חודשית ממוצעת השווה או עולה על 50% מהשכר הממוצע; או 12 שעות שבועיות בממוצע לפחות יחד עם הכנסה השווה או עולה על 15% מהשכר הממוצע, שהוא הביטוי המספרי של הסכום הקבוע בלוח א' לחוק), והקביעה שמי שאינו עונה על אף אחת מהן ייחשב כבעל הכנסה שלא מעבודה לעניין תשלום דמי ביטוח וזכאות לקצבאות. ערכי השקל שבעמוד מתעדכנים מדי שנה ולכן לא הועתקו לעמוד. btl.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026
- השאלון בן שלושה העמודים, שבראשו נכתב 'שאלון זה מיועד למילוי ע״י המעביד', ושאלותיו העובדתיות: קרבה משפחתית בין העובד למעביד, מקום ביצוע העבודה בפועל, תקופת העבודה, קיום חוזה העסקה וצירוף צילום, אילו ימים ומה היו שעות העבודה, חובת הודעה על היעדרות ולמי, קיום רישום נוכחות והאם היה חייב בו, מה בוצע בפועל ומדוע נוצר הצורך להעסיק את העובד, אופן התשלום והוכחות שהשכר שולם בפועל, ושינויים קיצוניים בשכר. gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026
- השאילתה נשלחה והוחזרו ממנה חמש שורות בדיוק, המאשרות את זהות החוקים המצוטטים, את מועדי פרסומם ואת תוקפם: חוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט-1969 (IsraelLawID 2000117, פורסם 27.3.1969, תקף), חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה-1995 (2000198, פורסם 15.5.1995, תקף), חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל״א-1970 (2000293, פורסם 24.12.1970, תקף), חוק יסודות התקציב, התשמ״ה-1985 (2000697, פורסם 3.4.1985, תקף) ופקודת מס הכנסה (2000944, פורסמה 25.4.1961, תקפה). knesset.gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026
- נוסח סעיף 2, שכותרתו 'מקורות הכנסה' ומטיל את המס על הכנסתו של אדם ממקורות מנויים, ובכללם סעיף 2(1) שכותרת השוליים שלו 'עסק ומשלח יד' ונוסחו 'השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי', וסעיף 2(2)(א) שכותרתו 'עבודה'; המבנה הזה, של רשימת מקורות הכנסה, הוא הבסיס לקריאה שהפקודה מסווגת את מקור ההכנסה ולא את האדם. כן סעיף 17, שכותרתו 'הניכויים המותרים', ונוסחו הפותח 'לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31, יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד', והגדרת 'פקיד שומה' שבסעיף 1 לפקודה. gov.il ↗ ↩נבדק לאחרונה: 23/08/2026